קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אנחנו יכולים להתאחד, אם לא מרגישים כאב מהשבירה שלנו?
תשובתי: אנחנו מסוגלים להתחבר רק ביגיעה הדדית. לבד אתה יכול לצעוק אפילו אלף שנה, זה לא יעזור. כאן חייב להיות מאמץ קבוצתי, כאשר כולם נמשכים זה לזה ומוכנים לערבות הדדית. כולם צריכים להיות מוכנים להיות ערבים עבור האחרים: אחד בעד כולם וכולם בעד אחד.
אלה הם תנאים הכרחיים, אי אפשר להחליף אותם בשום דבר אחר. ואתם רוצים בעצמכם לסיים את העבודה, אבל זה בלתי אפשרי. אתם שוכחים את הנוסחה ולא לוקחים אותה בחשבון. הנוסחה היא, שאנחנו עושים מאמצים, בכך שמנסים להתחבר בינינו, לבצע כל מיני פעולות בתוך הקבוצה כדי להידמות למאור המחזיר למוטב. הוא צריך להשפיע עלינו ולשנות אותנו.
אנחנו לא משתנים על ידי החיבור שלנו. על ידי הנטייה שלנו לחיבור אנחנו מעוררים את עוצמת האור, את השפעת שדה הכוח שבו אנחנו נמצאים. ככל שאנחנו משתדלים יותר להתחבר בינינו בכל מיני צורות, אנחנו בזה מעוררים עלינו את פעולת שדה כוח ההשפעה, כלומר את הבורא, שממלא את העולם. והוא מאיר עלינו בהתאם למאמצים שלנו, ולא חשוב שהם יכולים להיות לא נכונים ומבולבלים. העיקר זה המאמץ שמושך את המאור המחזיר למוטב. ואז המאור הזה משנה אותי.
אתם שואלים: לאיזו צורה אנחנו צריכים להגיע? זה לא מדאיג אותי ולא אכפת לי, אני אף פעם לא מגיע לאותה הצורה בעצמי. זה האור משפיע עליי ומחבר אותי בצורה כזאת עם החברים, שהיא מתאימה לגילוי שלו. אז במקום "אור מקיף", שמסדר ומתקן את הקשרים שלנו, הוא הופך להיות ל"אור פנימי".
זה אותו האור, באור עצמו לא נעשים שום שינויים. אבל הוא מופיע פעם כ"אור מקיף" ופעם כ"אור פנימי", פעם כמו נרנח"י ועוד. קיימים המון סוגים של אור: "אור ישר", "אור חוזר". אבל דווקא האור עושה לי את הצורה.
אתם אומרים: "אנחנו רוצים להגיע לחיבור!". האם בתוך המשפט הזה ישנו בפנים גם הבורא שצריך לבצע את העבודה הזאת? ובשביל מה אנחנו רוצים את החיבור הזה? גם כן למענו! הבורא מממש את החיבור הזה והוא גם מתגלה בתוכו. ואנחנו מצידנו רק נמשכים לחיבור הזה, אבל ודאי שאנחנו לא נצליח לעשות כלום אם המאור לא יחבר בינינו. כל מה שנדרש מאיתנו זה להשיג את הכוונה הנכונה.
מתוך שיעור מקדים לכנס הערבה, 30.01.2014
ידיעות קודמות בנושא:
הרצון של העליון, הוא איחוד כולל
נקודת אין סוף
שני הקטבים של האחדות
