דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בביטול לה', בעבודה"

"מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בביטול לה', בעבודה"

שמעתי, מתוך מאמר ד', בעל הסולם: "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה." מספר "שמעתי": והאדם צריך לדעת, שאף פעם הוא לא יבוא לדעת, את שיעור האמיתי של החשיבות של הקשר בין אדם להבורא, כי אין ביד האדם להעריך, את מדת ערכה האמיתי. אלא כפי שיעור שהאדם מעריך אותה, בשיעור זה הוא משיג את מעלתה וחשיבותה. ויש בזה סגולה, שעל ידי זה הוא יכול לזכות, שההארה זו תשאר אצלו בקביעות."

בהתחלה נראה לנו שמטרתנו היא להרגיש את הבורא. זהו רצון אגואיסטי לראות, להשיג, להרגיש ולגלות אותו. לא ברור כיצד אפשר להשתוקק לשכר כזה, הרי חייבים לעבוד בלי תשלום, בלי להרגיש ובלי להשיג, כמו עבדים מסורים לבעל הבית שלא חשוב להם מה הם יקבלו בתמורה. אם זאת השפעה, אז היא חייבת להיות טהורה.

להרגיש את הבורא זה כבר נראה כשכר. אבל זה לא נכון, מפני שכדי להרגיש את הבורא חייבים להיות כמוהו, להגיע לאותן התכונות, אותם הרצונות והמחשבות. ולכן, אנחנו יכולים להשתוקק לגלות אותו.

חכמת הקבלה היא השיטה לגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה, כלומר, תיקון הנבראים עד למצב של שוויון, השתוות הצורה עם הבורא. דווקא בגלל השתוות הצורה, הנברא מגלה את הבורא ומגיע לדבקות עימו, כלומר, מרגיש ש"מלא כל הארץ כבודו". כל אחד מרצונות האדם מתמלא בתכונת ההשפעה והאהבה שנקראת "בורא". האדם מקבל את התבנית המלאה בהשפעה ובאהבה שלמה, וזה אומר, שהבורא מתלבש בו.

לא קיים בורא ללא נברא, שמגיע משום מקום ומתחיל להתלבש בנו. "וזה יהיה כל עבודתו, להיות בתיקון שמאפשר לאדם להגיע לדבקות עם הבורא ולהודות על כך. היינו שכל המרץ שהוא נותן בעבודה, היא בכדי להגיע לזה (לדבקות עם הבורא), לגלות אותו, להשתנות ולהיות כמוהו. ולא יתבלבל שהוא צריך להשיג משהו, אלא רק דבר אחד חסר להאדם, היינו בחינת אמונה בה'. אמונה היא השפעה, כלומר האדם רק מחפש הזדמנות להשפיע.

ולא לחשוב על שום דבר, כלומר, שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו, צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה'. בעולם קיים שפע בלתי מוגבל. אפשר לקחת מהבריאה כל מה שתרצה אבל כדי להשתמש בזה נכון, לבנות מעצמנו בצורה נכונה. היות שבאור אין שום שינוי, אלא כל השינויים הוא בהכלים המקבלים את השפע, כמו שכתוב "אני הוי"ה לא שניתי.

לכן, אם הוא מסוגל להגדיל את הכלים, בשיעור זה הוא מגדיל את ההארה. אולם השאלה היא, במה האדם יכול להגדיל את הכלים. התשובה היא, בשיעור שנותן שבח והודיה לה', כלומר מעריך את תכונת ההשפעה והאהבה שהופכת לגדולה ולרצויה בעיניו, על זה שה' קירב אותו אליו. אדם מודה על כל הדרך שהוא עבר, גם על הרע וגם על הטוב. הוא מבין שלא היה אף מצב בחייו שלא היה מכוון למטרה. לא משנה האם האדם הבין זאת או לא, אבל הבורא כל הזמן קידם אותו למטרה. כל אירוע מההיסטוריה האנושית היה מיועד כדי לחזק את דבקותנו עם הבורא.

הבורא כל הזמן משך את האדם, ויחשוב על החשיבות שבדבר, היינו שהוא זכה שיהיה לו קצת קשר עם הבורא. וכפי שיעור החשיבות שיצייר לעצמו, בשיעור זה תגדיל אצלו את ההארה. והאדם צריך לדעת, שאף פעם הוא לא יבוא לדעת, את שיעור האמיתי של החשיבות של הקשר בין אדם להבורא, כי אין ביד האדם להעריך, את מדת ערכה האמיתי. אלא כפי שיעור שהאדם מעריך אותה, בשיעור זה הוא משיג את מעלתה וחשיבותה."

אם האדם חושב רק על כך, אז הוא מרגיש את הגדלות של תכונת ההשפעה והאהבה, של אותו המצב שאליו הוא חייב להגיע, להתנתק מה"אני" שלו. באותה המידה הוא מושך על עצמו את האור המחזיר למוטב שמקדם אותו בכיוון הרצוי.

מתוך ההכנה לשיעור, 28.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
אמונה כשׂכר עבור העבודה
לשחזר הרמוניות עילאיות
עקרונות יסוד מתוך הספר "שמעתי" – מאמר ד', "מהו סיבת הכבדות, שהאדם מרגיש בביטול לה', בעבודה"

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest