דף הבית / משבר עולמי / תפקיד ישראל / נדידה גדולה של עמים

נדידה גדולה של עמים

הערה: מסות עצומות של בני אדם נעים במרחב גאוגרפי וחברתי. מספרם של המהגרים הסתכם בשנת 2017 ב – 258 מיליון בני אדם, 100 מיליון יותר מאשר בשנת 1990. היום, כאשר העולם הטכנולוגי והכלכלי הפך להיות "כפר גלובלי", התופעה הזאת תופסת לעיתים אופי מאיים. לְאן זה יוביל?

תגובתי: קשה לנו להבחין במערכת ב"תנועה בראונית" אין סופית של מהגרים בינלאומיים. אנחנו מוצאים לזה הסברים פוליטיים, כלכליים, אידאולוגיים וקונספירציוניים (של קשירת קשר).

הסיבות האמיתיות טמונות ביסודות של הטבע האנושי. לעיתים התוצאות שלו נראות לנו כאוטיים, לא חזויים, אבל למעשה הכול נקבע בברור, אין מקריות. את כל "המקריות" בעולם מניע החוק הכללי של הטבע, שלפיו הרצונות שנשברו והתפוררו קודם לכן, צריכים להתחבר מחדש בהרמוניה כללית. אבל עליהם להתחבר מחדש במודע, מרצונם החופשי.

ההיסטוריה ש"מערבבת" את האנושות, מציבה אותה לפני מדרגת התפתחות חדשה ודורשת להביא את האנושות להתאמה אליה. האם אנחנו מסוגלים לזה? כן, אנחנו מתערבבים, אבל ההדדיות שלנו עדיין לא מוסדרת. יש לה עוד דרך ארוכה עד שתגיע להרמוניה.

האנושות מורכבת מהמון חלקים נפרדים זרים מנוגדים, שיותר ויותר מתעלמים זה מזה, בזים זה לזה, שונאים זה את זה. לפעמים ההתנצחות הופכת לשפיכות דמים, לפעמים היא נסתרת מאחורי מעטה של חיוכים וסיסמאות שקריות. אבל המהות היא אחת: אפילו בחברות מוצלחות מבחינה חיצונית, אנחנו זרים זה לזה מבחינה פנימית. תחת דפוסים תרבותיים מבעבע אותו אגו שלעת עתה מרוסן, אבל כלל וכלל לא מנוצח ובמה שלא "נאכיל" אותו, הוא תמיד צריך יותר.

כתוצאה מכך, מיליוני מהגרים מתרבויות שונות לא באמת מכים שורשים במקומות חדשים, אינם משתלבים, אינם מתמזגים, ונותרים פליטים בחברה, מהגרי עבודה, מובטלים, יוצרים מובלעות משלהם, איים, כיסים, ואפילו שטחי הפקר שלמים.

ערבוב גלובלי, דומה במשהו לחבית נפץ: הוא גורם להתנגשות של חלקים שונים, מגביר את המתח ואינו נותן פתרון יסודי לבעיה המשותפת שלנו.

מה לעשות? ההגירה הגדולה של המאה ה – 21 צריכה להיות מלווה בלימוד נכון. בלתי אפשרי להיכנס סתם כך לעולם חדש, צריך להבין, לקבל ולספוג אותו. צריכים ללמוד לחיות בו יחד. זוהי העלייה למדרגה הבאה.

עם הזמן, גלי ההגירה ילכו ויגברו, ובינתיים, החברה המודרנית לא מוכנה לזעזועים דומים. בני אדם עדיין לא למדו לשתף פעולה ולכונן יחסים בצורה נכונה, אין עדיין הבנה שגבולות פתוחים אינם מהווים ערובה להצלחה.

וזה טבעי, הרי האחראים להפצת השיטה של איחוד נכון "ישנים" עד כה. העם היהודי, הראש הרוחני של האנושות, שפעם הכריז על הערך העיקרי של אחדות ואהבת הזולת, מעדיף היום שלא לשים לב להיסטוריה ולמורשת שלו.

במשך אלפי שנים היהודים, שלא כמו אף אחד אחר, למדו להתכלל בחברות אחרות ולבנות לעצמם את בתיהם במקום החדש. הם דווקא לא מרגישים בכך שום בעיה, למרות שאין להם מושג מאיפה קיבלו את ה"מתנה" הזאת. כתוצאה מכך, מה שמוטבע בהם נשאר בלתי נגיש לאחרים.

אם העולם היה מכיר בתפקיד של היהודים בהיסטוריה כלפי האנושות, הוא היה מבין, שצריך לדרוש מהם בפועל איחוד. שילמדו מחדש את חוקי המיתוג, שילוב, השפעה הדדית ויישמו אותם בפועל, ובכך ייתנו דוגמה לכל העולם כיצד זה נעשה. כלומר, היהודים לא צריכים להתאחד עם אחרים, אלא ביניהם. כך הם ישמשו דוגמה לחברה מלוכדת, רב גונית ומאוחדת, זו התשובה למכלול הבעיות של המאה ה – 21.

רק אז אפשר יהיה לפתוח ללא חשש את שערי המדינות, הלבבות, ולהתחיל לחיות יחד, לפי חוק הטבע, כמו משפחה אחת מאוחדת וחזקה.

מתוך תוכנית טלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 1.2.2018

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/avDpn

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest