דף הבית / חינוך, ילדים / נבנה את הגג המשותף של העולם

נבנה את הגג המשותף של העולם

אף על פי שכולנו שונים, אנחנו בכל זאת איכשהו חיים יחד, כמו במשפחה. נכון שזה לא פשוט. למשל, יש הורים לי ולאשתי, לכל אחד יש אחים ואחיות משני הצדדים, ילדיהם וילדינו. עם כל זאת עלינו להתחשב אחד בשני, מכיוון שאנחנו תלויים זה בזה בצורה הדדית, בין אם באופן חיובי ובין אם באופן שלילי. לכן אנחנו לא מתכוונים לשנות אחד את השני.

ברור, שאם פעם פגשתי באישה שיתכן והיא שונה ממני באופי, אך לפני חישובים אחרים החלטנו להיות יחד, אז בהחלטה הזאת בעצם הוסכם אפילו בלי מילים שאנחנו ננהל חיים משותפים שבהם לא הכול יהיה חלק תמיד.

נצטרך לוותר אחד לשני, באופן חלקי או מלא נצטרך להסכים עם דעת בן הזוג וכו'. בלית ברירה אנחנו מתחברים כי רוצים לבנות משפחה, להמשיך את הדור, לתמוך זה בזה.

חסר כזה חינוך לזוגות הטריים, שמלמד להסתדר בחיים המשותפים זה עם זה למרות ההבדלים. אנחנו סבורים, כי אנו בוחרים לעצמנו בצורה חופשית את בן הזוג הכי מתאים, אך למען האמת אנחנו מאוד שונים. אצל בעלי החיים חיפוש בן הזוג קורה בצורה אינסטינקטיבית, אך בני האדם מפני שחישוביהם אינם תקינים, מחפשים משהו מיוחד, אפילו משהו לא שיגרתי, ולא מבינים שדווקא בגלל ה"משהו" הזה נוצרים אצלם קשיים בהבנה ההדדית.

חוסר חינוך, חוסר ההבנה לגבי החיים המשותפים וחוסר היכולת לוותר זה לזה מביאים אותנו למשבר במשפחה. כיום יותר ממחצית האוכלוסייה בעולם, במיוחד הצעירים, הם רווקים. הם לא מוכנים להיכנס לנישואין ולא רוצים ילדים, כי חשים חוסר יכולת לטפל במישהו.

המשבר הזה כבר נמשך כמה עשרות שנים, ועכשיו אנחנו נאלצים לפתור בעיות דומות גם בין המדינות. כי הרי כל אחד מאיתנו, לפחות כלפי המדינות השכנות, הוא בעצם גם מקבל וגם נותן, ממש כמו אצל זוג נשוי. לכן, גם ברמה הבין-מדינית אנחנו צריכים ללמוד איך לוותר ואיך להתחבר מעל לכל הפערים והשוני. ואת זה אף אחד בשום מקום לא לימד אותנו.

כיצד עושים זאת? מהי הטכניקה של הוויתורים, כי רק על ידי הוויתור אנחנו משקפים את הכוונה הטובה?

אנחנו עכשיו, מתוך חוסר מוצא, נמצאים בכזה משבר שמלמד אותנו דברים חיוניים. והחיוניות הזו מורגשת על ידי האנשים, ובזאת כל תקוותנו היא שהם לא יגיעו לגירושין, כי גירושין בין מדינות, זה אומר מלחמה.

אני מקווה שנבין שאין לנו בחירה, ועלינו להתנהג בצורה מאופקת. לכן יצרנו את האו"ם, כביכול מקום שבו כולם יכולים להתאסף ולדון על שיתוף פעולה על ידי שלום, והרבה ארגונים אחרים שעוסקים בחינוך וביטחון.

למשל בג'נבה ישנם ארגונים בין לאומיים שעל קיומם אני אפילו לא חשבתי. למשל, יש ועדה של תחנות השידור העולמי, שדואגת לכך שכל תוכניות הטלוויזיה והרדיו בעולם תהיינה בתדר משלהן ושלא תפרענה לאחרים.

ישנה מועצה שאחראית על הוצאת תרופות, תכשירים רפואיים ושירותים רפואיים, שמכריעה על הסטנדרטים בתחום הזה. בעזרת זה אנחנו יכולים להבין זה את זה, והרופא ששולח את החולה לריפוי במדינה אחרת יכול להסביר לעמיתו את כל הגינונים בפעולה הנדרשת.

אפילו ישנם ארגונים, שמגדירים דגל של כל מדינה, שלא יהיה פתאום אותו הדגל. קיימים סטנדרטים בכל התחומים, כי אנחנו הופכים להיות כה קשורים וקרובים זה לזה, שזה מצריך מאיתנו לפתח חוקים שיכוונו את כל התחומים שבהם אנחנו מקיימים פעולות גומלין.

וכפי שהפרלמנט של כל מדינה קובע חוקי יחסי גומלין בין תושבי המדינה, אותו הדבר נעשה בכל העולם. כאלו ארגונים קיימים כבר כמה עשרות שנים, ובלעדיהם היה לנו מאוד קשה.

בימינו, עיקר הבעיה היא בכך, שעלינו למצוא לכל אחד את מקומו. היום המצב הוא כזה, שעלינו לבנות מעין "גג משותף", המורכב מהבנה כללית ותחושה שכביכול אנחנו נמצאים בחדר אחד. במקרה כזה, קשה לנו מאוד להיות ביחד אם אין בינינו קשר, ועוד קשר טוב.

עלינו לחוש לא רק קירבה, אלא תלות הדדית, שתכריח כל אחד לשנות את היחס לאחרים. אנחנו תלויים, קשורים ומאוחדים, רוצים אנו בכך או לא, בדרגות שונות – באוכל, ביגוד, חינוך, תרבות, טכניקה, הספקת אנרגיה, מים ואף בחמצן.

אם ייצור של משהו מזהם את האטמוספרה, אז אין לנו אוויר לנשימה. ידועים לנו הסכמי קיאוטו, המגדירים את זריקת כמויות שאריות התעשייה וזיהום האטמוספרה.

אני חושב, שכאן צריך להביא פירוט של ארגונים בין לאומיים ואת התחומים שבהם הם עוסקים. אז אנחנו נרגיש את קנה המידה של הקשר בינינו. חלק מהארגונים הללו נמצאים בפריז, לונדון, ניו יורק, אך רובם נמצאים בג'נבה.

זה מאוד חשוב, מכיוון שזה מבהיר לאדם את תיאור התמונה לגבי התלות ההדדית בינינו הכה הדוקה שאפילו קשה להאמין. התלות הזו הרבה יותר גדולה מתלות במשפחה. במשפחה אני יכול להפסיק לדבר, לריב, ואפילו להתנתק לזמן מה.

וכאן זה בלתי אפשרי. יוצא מכך, שכל המדינות הקיימות בעולם כבר נמצאות במוזאיקה (פסיפס) אחת, שממנה אף אחד לא יכול לצאת ולהתחיל להתנהג איך שהוא רוצה. אנחנו רואים, שבכל פעם שמישהו מנסה לעשות איזושהי תנועה עצמאית, אז שום דבר לא מצליח. אחרי זמן מה הוא חוזר ואף מגביל את עצמו במילים בלבד, בלי להגיע לפעולות פרקטיות, מכיוון שבעולמנו זה לא ניתן לביצוע.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 5, 27.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ההחלטה הנכונה היחידה היא חיבור
להתיידד עם השכל של הבריאה
קבוצת בוני הבמה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/fxbyd

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest