דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הכנה / מתכוננים לכנס: מתקפת שאלות, חלק שלישי

מתכוננים לכנס: מתקפת שאלות, חלק שלישי

שאלה: בכנסים אתה כל הזמן נותן לנו הכוונה, מוביל אותנו משיעור לשיעור…

תשובתי: אי אפשר מראש לומר על זה שום דבר. עד שאני לא אראה אתכם לפניי בכנס, אני לא יודע כיצד יתנהלו העניינים. בהתאם למצבכם אתם תזמינו בתוכי צורות יחס כאלה או אחרות.

בהשפעה הכול תלוי במקבל, ושום דבר כאן לא ידוע מראש. אני ספק של כוח – איך שאתה תתחבר אליי, זאת ההשפעה שתקבל.

ולכן, העניין כאן הוא לא בנושאים של השיעורים והסדנאות, אלא בהכנה. ההכנה המשותפת העמוקה שלכם תפיק מתוכי את כל הדרוש בסדר הנכון. אני מקשיב לחברים, מרגיש את האווירה הכללית בקרב כל מי שמתחבר אלינו, וזה קובע את מהלך הסדנאות.

שאלה: איך אפשר להעלות את רמת השאלות שלנו כדי להוסיף רגשות? כי לפני כל כנס מופיעות אותן השאלות שעליהן כבר שמענו לא פעם את התשובות.

תשובתי: השאלות יכולות לחזור על עצמן, אבל אנחנו צריכים להרגיש בהן עומק חדש. הניסוח המילולי אינו חשוב, חשוב דווקא העומק. אם אדם מתעניין באופן שטחי איך עליו להתחבר, אז זו בכלל לא שאלה.

צריכים להיות קצת יותר רציניים. כי אנחנו הרי נמצאים בתהליך של בירור, כלומר, כל הזמן מסכמים את מה שאנחנו אוספים בדרך. אז, על רקע כל הבירורים והמסקנות, אנחנו מגיעים לשאלות חדשות. ואפילו שהשאלות נשמעות זהות, אבל הן הרבה יותר עמוקות.

בשאלות שלכם לא נשמע ההד של העומק הזה, לא בוערת הנחיצות בחקר חדש של שכבות לא ידועות: "מה עלינו לעשות היום כדי להגיע לאיחוד שאותו לא השגנו מקודם? מה חסר לנו? מה להוסיף?" – אני חייב לשמוע בשאלה הדים של החיפוש הזה.

שאלה: איך אפשר לרכך את הלב שלנו בכל רגע עד לכנס עצמו?

תשובתי: המפתח הוא בהשפעת הסביבה. דווקא הגורם הזה משפיע בסדנאות. בהתחלה אתה לא רוצה לשמוע את האחרים, אתה מזלזל בהם. אין לך כל עניין במה שהם אומרים. מי הם בכלל? המילים שלהם רק מרגיזות אותך.

אבל כעבור מספר דקות מגיעות אליך מחשבות חדשות. מהיכן הן באות? הן הרי לא מופיעות מהחלל הריק, כך האור פועל, שחוץ ממנו אין שום דבר. מפעם לפעם אנחנו מצליחים לשקוע מהר יותר פנימה ולרכוש נכונות להשפעת האור. בזה כל המהות של הסדנה.

כי "סדנה", זה המאמץ הקבוצתי המשותף, המרוכז, האינטגרלי שלנו. והמאמץ הזה שמכוון לאיחוד ודומה לאור בתכונותיו, מזמין, מעורר עלינו את השפעתו.

ודאי, שגם בהמשך אנחנו נצמצם את הזמן של הכניסה לאיחוד בסדנה. אפילו שאי אפשר להסביר את זה במילים, אבל הרצון כבר מבין אילו תזוזות פנימיות נדרשות ממנו כדי להיכנס להתרגשות ולהתפעלות מהאיחוד. באופן כזה, הסדנה זה ה"מכשיר" שלנו, הכלי שלנו.

אבל את אותו הדבר אנחנו יכולים לעשות גם בזמן שיעור הבוקר. יש לנו לצורך זה כל יום שלוש שעות!

שאלה: בזמן הסדנה אנחנו "משתפשפים" זה בזה, ובינינו כאילו עובר ניצוץ. איך אפשר להשיג את זה גם בשיעור?

תשובתי: בשיעור אתם לא מדברים ולא מסתכלים זה על זה, דבר המקשה עליכם את המצב. אבל צריך להתגבר על זה. צריך ללמוד להרגיש זה את זה ללא מילים ואפילו ללא תלות במרחק. כי המרחקים לא קיימים, אין קירות, את כל זה אני מדמיין, כל זה מצטייר בתפיסה שלי. אז בואו נשתדל, וכל אחד ירגיש את החברים כחלקים אינטגרליים שלו.

אל תתלו את התקוות שלכם בי. אני רק מפעיל את המנגנון. הכול תלוי בחיבור ביניכם. האור העליון תמיד נמצא במצב הכן ומגיב בהתאם לרצון שלכם. ולכן מצידי אין אפילו מאמץ: ברגע שמופיע רצון, אני מוכן לעבוד עליו. אתם מחכים ממני למשהו וצריך רק דבר אחד – שאתם בעצמכם תרצו את החיבור. בזה אתם מחייבים, ממש מאלצים אותי לפעול. רק החיבור שלכם יזמין מילוי ממשי מצידי.

מתוך שיעור בנושא "שאלות על הכנס", 02.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הרפתקה למבוגרים
מתכוננים לכנס : מתקפת שאלות, חלק 1
מתכוננים לכנס: מתקפת שאלות, חלק 2

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/FkVTU

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest