דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / משפחה שבה כולם אהובים

משפחה שבה כולם אהובים

הרצונות שלנו מתחלקים לשניים:

• רצונות "בהמיים" – מתייחסים לאוכל, מין, משפחה,

• רצונות "אנושיים" – מתייחסים לכסף, כבוד, מושכלות.

בכל מקרה, גם אלו וגם אלו מתייחסים לעולם הזה. אין בהם שום דבר רוחני.

משפחה שבה כולם אהובים

על הקבוצה התחתונה של העולם הזה אפשר לומר שאלה רצונות "אישיים", והעליונה זה רצונות "חברתיים". ולמעלה, כולנו משפחה אחת. בכל מקרה, שואפים לזה.

שאלה: אילו מהרצונות מעוררים בנו רכילות ולשון הרע?

תשובה: בעיקר הרצונות לכבוד, שליטה.

שאלה: ואיך להתמודד עם זה כדי להיות משפחה אחת?

תשובה: במילים גסות, לסתום את הפה ואת האוזניים, לחסום את הלב. זאת העבודה. אף אחד לא דורש מהשני להיות מתוקן, אבל צריך להבין את הצורך בתיקון ולרצות אותו, או לפחות לשאוף לרצון כזה. הרי אם הרצון מוכן, אז מצד האור לא יהיה עיכוב. ובינתיים אני, מה שנקרא, מעלה "תפילה לפני תפילה", רוצה לרצות.

משפחה שבה כולם אהובים

שאלה: איך המחשבות השליליות שלי מפרידות את המשפחה שאנחנו רוצים לבנות?

תשובה: זה אותו הדבר כמו לקדוח חור בדופן הספינה המשותפת. הרי מספיק חור אחד כדי להטביע את כולם. יותר מזה, אפילו אם אני לא מוסיף מהמאמץ שלי, מהתמיכה שלי, זה כבר נזק. אנחנו צריכים לרצות בכל הכוחות שלנו להיות משפחה אחת. אין בה יפים ומכוערים, חכמים וטיפשים, טובים ורעים, הבורא אסף אותנו ואנחנו צריכים רק לאהוב אחד את השני. כולם יפים, כולם חכמים, כולם טובים, כולם אהובים.

שאלה: הקבוצה שלנו היא "פרצוף" אחד. האם קיימת בו חלוקה דומה של הרצונות?

תשובה: אם כבר אנחנו מהווים "פרצוף" אחד, אז כל הרצונות הפרטיים שלנו מעורבבים ביניהם, נכללים זה בזה. בגדול, אנחנו עובדים על החשבון המשותף, ומתוכו כל אחד מקבל "פרצוף" אחר, לא כמו שהיה לפני זה. בזכות זה, אותם הרצונות בכל אחד משתלבים בצורה חדשה. כך אנחנו מעורבבים במחשבות ומקבלים מנוע עצום לקראת ההתקדמות, כמו בשלילי וחיובי.

שאלה: מה הם הרצונות ההכרחיים המינימליים בקבוצה?

תשובה: אין לי מאיפה לקבל רצונות רוחניים חדשים אם אני לא נכלל בתוך הקבוצה ולא אתחיל לקבל מהחברים "תבנית" חדשה, צורה חדשה. אין לי אפשרויות אחרות. בכלל, לפי מידת ההתקדמות אנחנו בהדרגה בונים "פרצוף", שכולל ומכסה את כולם ביחד.

"מלכות של עולם האצילות" בעצמה, היא נקודה שאין בה כלום, מקום ריק, שלשם אנחנו נכנסים ומתחברים אחד לשני. כל אחד משתדל לעבוד בשביל האחרים, ואז יש לנו בקשה משותפת על התיקון (מ"ן).

נניח התאספו חמישה אנשים, לכל אחד יש חלק, רצון, מוכן לאיחוד עם האחרים, "מלכות דאצילות" מחברת את כל החלקים אלה, מטפלת בהם, עוזרת להם לצמצם את כל השאר ובונה מהם רצון אחד משותף שעדיין לא מומש. אותו היא מעלה לקבלת ה"מסך", שבסופו של דבר מקבלים כולם. ומה"מסך" הזה כל אחד מקבל בחזרה את מה שהשקיע.

משפחה שבה כולם אהובים

בצורה כזאת כולם עובדים בהתאם לרצון. לפי אותו העיקרון קיימת האינטראקציה בין הנוירונים במוח, תאי הגוף, הסינפסות, שבונים בכל פעולה שילובים שונים, וכולי. בכל מקום עיקרון אחד: לצבור רצון משותף, לעבד אותו ולהתארגן לצעד הבא. כל מצב, כל רגע בדרך הזאת, אינו דומה לרגע הקודם, ובסוף אנחנו מתקנים אותם כולם.

מתוך השיעור "הקדמה לספר הזוהר", 17.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
העולם העליון מתגלה בתוך הקבוצה
בלי יותר מדי חשבונות – כמו משפחה אחת
השוויון קשה מנשוא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/7Noyg

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest