קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "מתן תורה" (גרסה מקוצרת): "ב' יחסים : לבורא, לאדם. שניהם כדי להביא למטרה לדביקות. שעושה לשמה, לא ירגיש שום הפרש במעשהו בין אהבת חברו לאהבת ה'. משום שכל הנמצא מחוץ לגופו כמו בלתי מציאותי".
ובכן, אני נמצא במציאות מדומה, בסביבתם של אנשים אחרים, על פני כדור הארץ, בתוך היקום. למה המציאות מצטיירת לי דווקא כך? למה אני בנוי בצורה כזאת ותופס את המציאות כפי שאני תופס? – מפני שהשקר של ה"תמונה" הזאת תואם בדיוק לאופן שבו אני מעוות את המציאות האמיתית. וככל שאני רחוק יותר מהאמת, כך השקר הזה גדול יותר.
אם כן, במצבי הנוכחי, אני מקבל רצון לגלות את מהות החיים, להבין בשביל מה אני חי, מה מטרת הקיום שלי. אני רוצה להתעלות מעל לשקר ולראות מאחוריו את האמת. ואם זה כך, אז המציאות שלי תצטרך להשתנות מתישהו. איך אפשר להשיג את זה?
עם הרצון שהתעורר בנו, אנחנו רוצים לתאר לעצמנו את המצב האמיתי. וכאן אי אפשר להסתדר ללא עצותיהם של המקובלים. מבלי שנגלה בעזרתם את הכיוון הנכון, לא נוכל לעשות שום דבר בעצמנו. הרי אנחנו שקועים בתוך חושך ובלבול, וחוץ מהניצוץ של הרצון שזה עתה נולד, אין לנו אף גרגיר של אמת. אבל הדחף החדש הזה מהווה בסך הכול נקודה, ולא וקטור שיראה לנו את הדרך. ולכן, כדי לקבל את הכיוון הנכון, אנחנו צריכים להיעזר באמצעים המתאימים.
אם אני מתאר לעצמי את כל העולם כמו את עצמי, כדבר אחד שלם, אז זוהי תמונה נכונה. אבל אני בעצמי אינני יכול לבנות בתוכי יחס כזה, אינני מסוגל לתאר לעצמי שהאנשים הזרים, הכוחות והתופעות של הטבע הדומם, הצומח והחי מהווים חלקים של הרצון שלי שמוצגים ומצטיירים בתפיסה שלי כמשהו נבדל, נפרד, ולפעמים מרוחק, הפוך ממני ושנוא עליי.
ולכן האמצעי שמוביל אותי אל האמת – זוהי הקבוצה, שבה אני צריך לעבוד. אמנם החברים מצטיירים לי כהפוכים לחלוטין, אבל הם בכל זאת משתוקקים למצב האמיתי והמתוקן יחד איתי. אנחנו צריכים לעבוד יחד בשיתוף, על כך שהתיקון והאמת יתחברו.
ומכאן נובעת הנחיצות ביחס הנכון כלפי המצב הגבוה ביותר והאמיתי ביותר, שנקרא "הבורא", וכן כלפי הקבוצה. אני אגיע לאמת רק בתנאי שאשתף פעולה, לא עם הבורא שאני בינתיים מדמיין לעצמי, אלא עם הקבוצה, שהיא ריאלית עבורי, ויחד איתה אני מתאר את עצמי במדרגה העליונה. את העבודה הזאת אנחנו מסוגלים לבצע: אנחנו מתקדמים למצב האמיתי הכללי, על ידי התקרבות לאותם הרצונות של החברים שאיתם אנחנו יכולים להתחבר. ואז הפעולות החיצוניות לקראת הקירוב יביאו אותנו לקירוב פנימי ולרצון מאוחד.
העולם שלנו הוא הקרנה של הכוחות הרוחניים. בתוכו אנחנו תופסים אותם כדמויות גופניות, ועל ידי החיבור בדרך המשותפת, בעזרת הכוחות המשותפים למערכת האחת, אנחנו יוצרים את התנאים לאיחוד הרצונות שלנו שמתמזגים לאחד. אנחנו יכולים להתחיל ממש מאפס, מהפעולות הגשמיות הפיזיות. אפילו אם הן שקריות, הן מניבות תוצאות. בהתחלה אפשר להסתדר במדרגה הנמוכה הזאת ללא שום כוונה. אנחנו "מזייפים" באקורד הראשון, ובכל זאת זה נרשם לזכותנו. ולכן אף אחד לא יכול לומר שלא נתנו לו את ה"מושכות" בידיים כדי להוביל את עצמו אל התיקון.
אם כן, היחסים בין בני האדם חשובים יותר מהיחסים עם הבורא. מצד אחד, יש לי קבוצה קטנה שרוצה לגלות לי את המסר, את שיטת התיקון, ומהצד השני, יש את האנושות הענקית, שבתת מודע משתוקקת לחיבור. בסופו של דבר, האנושות צריכה לקבל מאיתנו את השיטה הזאת בצורה מוכנה, עם הנחיות מדויקות על הצורה הנכונה של היחסים ההדדיים. אבל כל עוד המשבר וחוסר האונים עדיין לא גילו בקרב בני האדם את הצורך האמיתי בחיבור, אז אין בשביל מי ובשביל מה לגלות את השיטה. ולכן חכמת הקבלה נמצאת בהסתרה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מתן תורה", 08.11.2011
ידיעות קודמות בנושא:
תפעיל את הקבוצה
העולם המדומה הזה
הסביבה הרוחנית היא החממה של הנשמה
