1. העולם נחלק לנגלה ולנסתר ביחס לכל אחד מאיתנו. העולם הנגלה מתגלה אלי בתוך החושים שלי, ובמוח שעומד מאחוריהם. אני יכול לחקור אותו ולסמוך על מסקנותיי.
2. מחקר העולם והמדענים שעורכים אותו, עוזרים לי להרחיב את גבולות העולם הנגלה. כך, בהדרגה, חלקים מהעולם הנסתר ממני הופכים לגלויים בפני.
איני מגלה את העולם בצורה ישירה בלבד, אלא אני יכול לסמוך על בני אדם, אשר חקרו את העולם הזה (רופאים, מדענים), ולהשתמש בידע שלהם, כשלי. הרי במשך חיי הקצרים איני יכול לחקור ולדעת את כל העולם.
3. אבל אפילו אם הייתי משיג את כל מה שרק אפשר, העולם היה נותר מחולק כלפי, לחלק שנגלה ולחלק שנסתר ממני.
זאת, מפני שיש בעולם הזה חלק, שלא אוכל לגלות לעולם בחושי, לא על ידי מדעים, ואפילו לא אחרי שנות מחקר רבות.
מכיוון שאיני מסוגל להרגיש באותו חלק של העולם בשום דרך, אין כל אפשרות שבה אוכל לחקור אותו. וזאת מפני שלא ניתן לחקור וגם לא ללמוד את מה שאינו מורגש.
חלק המציאות שנסתר מהשגתי הישירה, מתגלה בעזרת חכמת הקבלה.
יש באפשרותי לגלות את אותו חלק שנסתר ממני באמצעות מימוש עצות האנשים שגילו אותו. כך אוכל להרחיב את השגתי ואת כל המציאות הקיימת מבחינתי, שנקראת בכללות "הבורא".
מתוך שיעור על המאמר "גוף ונפש", 29.11.2009
רשומות קודמות בנושא:
מרחבים מקבילים של המציאות
סופו של המדע המוכר
הצופה חייב להשתנות!