מקום טוב בקומה העליונה

קבוצה, זה הבורא שלי. אם אנחנו נמצאים בחיבור המתוקן, ואני פתאום נופל מתוך החיבור הזה ונמצא לבד מבחוץ, אז נוצר הבדל, פער (Δ), ביני לבין החיבור הכללי. ולכן החיבור הזה בשבילי זו המדרגה העליונה, הבורא, המאציל שלי. אז אני פונה אליו, מתפלל ומבקש להחזיר אותי חזרה, אני רוצה להתכלל בו, להידבק בו.

המקובלים מספרים שנעשתה ירידת העולמות מעולם אין סוף עד למדרגה של העולם הזה, ועכשיו אני צריך לעלות בהדרגה בחזרה במדרגות. אבל לי עצמי לא ידוע שום דבר על כך, אני יודע רק דבר אחד, שיש אני והעליון שלי. ומה זה העליון עצמו? – אני גם לא יודע, הוא בשבילי בלתי מוגבל, אני לא מבין ולא מרגיש אותו. אני רק יודע שיש משהו עליון מעליי.

יש לי דרך אחת ויחידה לתאר לעצמי את העליון, רק בצורה של הקבוצה. כי זו מערכת שלמה, שבה כולם מחוברים יחד (Σ). יוצא, שזו המדרגה העליונה שלי לפי האבחנות וההגדרות שלי.

אז אתם שואלים – ואיפה הבורא, הכוח העליון, האור? ובאמת, בתוך המערכת הזאת מתגלה הבורא, הכוח העליון. אני מרגיש אותו שם. האור הזה יתגלה בכלים שלנו כהתפעלות בתכונות שהם רכשו.

כאשר הרצונות שלנו יתחילו להתחבר בכל מיני החיבורים, אז בהם תופיע ההתפעלות, שלה אנחנו נקרא "אור", אבל זה לא האור עצמו, אלא איזה שהן ויברציות בנשמה שאותן הוא מזמין. את הוויברציות האלה אתה מודד וקובע כאור הרוח. ויברציות אחרות כבר יהיו "אור הנשמה" או "אור החיה".

אני משיג רק את עצמי, אבל "ממעשיך הכרנוך", לפי המעשים שלו בתוכי אני משיג אותו. מה שאני מרגיש בתוך החיבור, אני מכנה בשם "אור" ו"העולם העליון". ומה שאני מרגיש מחוץ לחיבור, נקרא ה"עולם התחתון" וה"אני" שלי.

קבוצה, זה לא אותם הפרצופים שאני רואה לפניי, אלא אני רואה את המודל הפנימי שלה, החיבור שלנו, שקיים כבלתי נראה לעין שלי. ישנה קבוצה שנמצאת באיחוד ובמצב של גמר התיקון, ויש את הדמות הנראית לי, בני אדם כלשהם.

מה שאני רואה תלוי בי. אבל בעצם, הקבוצה קיימת בצורה מתוקנת, ובזה אני צריך להאמין ב"אמונה למעלה מהדעת". הבורא אומר: "אני הבאתי אותך למקום הטוב. אתה צריך להשתוות אליו, להתחבר עימו, להשתחוות לפניו. אני הבאתי אותך לכזה מקום, שבו שאני אתגלה, אם אתה תקנה אותו!".

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 16.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
האדם בונה את הבורא שלו
בקבוצה תמצא את הבורא
הבורא במרכז הקבוצה