דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מקום המגורים – קבוצה

מקום המגורים – קבוצה

שאלה: בשיעור הקבלה היומי אנחנו צריכים להשתוקק למקום אחד, לכרוך הכול לאחד, אמנם עם השנים נוצרו אצלי כל מיני דימויים על תופעות רוחניות. כשאני קורא על הבינה והמלכות, אני תופס אותן באופן שונה. האם ניתן להביא אותן לנקודה אחת?

תשובתי: הן באמת צריכות להפוך להיות אחד שלם. במהותן, הבינה והמלכות הן תכונות הבורא והנברא. איננו יודעים במדויק מה זה אומר, ובכל זאת הקשר ההדדי והיחסים ההדדיים שלהן מעידים על איחוד.

הבינה מורידה חלק ממנה למלכות, האותיות אלה. מהשם אלוקים, והמלכות עולה לבינה, ובכך משנה את השם מה ל-מי. כפי שכתוב על התהליכים האלה בספר הזוהר, אנחנו מגלים את הקשרים המקשרים ביניהן. בהתאם להם צריך גם לסדר את הכוונה שלנו, שאני מתחבר עם הקבוצה, אני רואה בה את אותו המקום, את מקום הריכוז, איפה שמתגלה תכונת הבינה, ההשפעה, אלוקים. לשם אני מעלה את הרצונות, את התקוות והציפיות שלי, שם אני רוצה להיכלל כחלק המתוקן של המלכות. ואני מקווה שבינה תעזור לי באמצעות הכלים שלה אלה שבכוונה הורדו כדי לדאוג לי, כדי להפוך עבורי לרחם של אימא ולגדל אותי מבחינה רוחנית. כך אני צריך להתייחס לקבוצה.

הקבוצה היא מערכת המורשית להציג בפניי את האלוקים, הוי"ה. במקום הזה אני מקבל הזנה, מכאן באים אליי אורות ושינויים. הדימוי שלי אודות הקבוצה תלוי עד כמה אני מסוגל להתכחש לעצמי בפניה. העליון יכול לקבל כל מיני צורות, במידה שהתחתון עולה במדרגות ההכחשה העצמית ומדמה עצמו לעליון, כשעובר שלבים של עיבור, יניקה ומוחין. ואת זה אני רוצה, כך שאני מעמיד את עצמי תחת השפעת הקבוצה, שמניקה את כולנו.

זו צריכה להיות הכוונה בשיעור, לחפשׂ בקביעות את מקומך בסיפור על היחסים ההדדיים בין הבינה והמלכות. הן מתקשרות ביניהן על ידי זעיר אנפין, דרך הוי"ה, תכונת החסד, האור. וזוהי כל המערכת שמפתחת אותנו. השטח שלנו זה ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות עצמה. שם כל החיים שלנו, גם הגשמיים וגם הרוחניים. כי הרי המציאות היא אחת, ולמרות שעכשיו אנחנו רואים רק את התמונה המינימלית, זהו סך הכול פגם בתפיסה שלנו, אשליה שנובעת כתוצאה מדלות ההבנה וההרגשה. כשהערפל יתחיל להתפוגג, יופיע העולם העליון, הקשר שלנו עם הקבוצה, עם שאר הנשמות המתגלות באח"פ, כלומר בז"ת דבינה, בזעיר אנפין ובמלכות.

על זה מדברת כל חכמת הקבלה. בזה מתבטאים היחסים שלנו עם הבורא, עם איחוד הוי"ה-אלוקים, שאותו אנחנו צריכים להשיג. ולכן אנחנו צריכים להבין שז"ת דבינה, זו הקבוצה המתוקנת שבה אנחנו מוצאים את עצמנו. אף פעם לא נגלה משהו מעבר לזה. אנחנו מגלים רק את מידת היכולת שלנו להתאחד בחלקה התחתון של בינה (ז"ת), בקבוצה. שָם זה המקום שלנו. כשנמסור את עצמנו לשליטתה, נגלה את המציאות האמיתית שלנו שבינתיים נסתרת מאיתנו מאחורי וילון של תפיסת חושים מעורפלת.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 09.12.2010

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/lg03e

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest