קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הרב"ש, שלבי הסולם, שנת 1984 (תשמ"ד), מאמר ג', "אהבת חברים":
בתורה נאמר: "וימצאהו איש, והנה תעה בשדה".
"כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע".
יש לנו הרגשה שהמטרה כל כך הפוכה לנו, שהיא נראית לנו כדמיון. שלגמרי איננו שייכים לזה.
""וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך".
אם האדם מיואש, מה הוא צריך לחפשׂ? מה לבקש? כי הוא הרי רואה שאין לו שום סיכוי להשיג רוחניות. אין כוחות, אין רצון אמיתי, אם כן, מה אפשר לעשות?
"ויאמר, את אחי אנכי מבקש…"
במצב כזה האדם צריך רק לבקש את החברים.
"…שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'".
ככל שאנחנו נהיה מחוברים זה עם זה, כך נעלה גבוה יותר בסולם המדרגות הרוחני. העלייה בסולם מסמלת את הגדילה האיכותית של החיבור בינינו. ככל שנהיה ביתר חיבור, ביתר לחץ וביתר השלמה, כך נתקדם למעלה יותר. בזה אנחנו משלימים זה את זה, כמו גלגלי שיניים, כמו חלקים של לֵגו, וככל שמשתדלים להשלים את התמונה הכללית, זה נקרא שעולים במדרגות הרוחניות.
בכך שאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו מחברים את צורת הבורא. כי כל אחד מאיתנו היה פעם חלק מנשמת "אדם הראשון", ואחר כך, התמונה האחידה הזאת נשברה. עכשיו אנחנו צריכים ליצור אותה מחדש, ויחד עם זה אנחנו משׂיגים אותו, את מי שעשה לנו את ה"תרגיל" הזה. בסופו של דבר אנחנו עושים לו נחת רוח וכך עולים בעצמנו לדרגה שלו.
הרגע הזה הוא בעל משמעות מכרעת. אנחנו חייבים להבין מה אנחנו רוצים להשׂיג בזה שמשתדלים להתחבר בינינו. זה לא סתם תנאי: "תתחברו, ואחר כך אני אתגלה אליכם". אלא על ידי החיבור שלנו אנחנו מרכיבים את צורת הבורא. כי ה"בורא" מסמל, "בוא וראה". הוא מתגלה בתוכנו כאשר אנחנו מחוברים בפאזל אחד ומשלימים זה את זה. אני משלים את מה שחסר לחבר, והוא משלים את מה שחסר בי, ובסופו של דבר נוצרת התמונה השלמה.
אנחנו בודקים את החסרונות והמעלות בנו ובחבר, כדי להרכיב הכול בצורה הנכונה, אבל בעצם כל זה לא בי ולא בו. פשוט בזה אני מגלה את תכונות הבורא, מגלה אותו. אני מחבר יחד את החלקים הנפרדים, ודרך מי שנראה לי עד אז כחבר, אני מגלה את הבורא. וכך גם אנחנו מגלים אותו בינינו.
לכן נאמר: "את אחי אנוכי מבקש". אין לי יותר במה להתעסק, חוץ מחיבור. דווקא באיחוד, בכך שאנחנו משלימים זה את זה, אנחנו מגלים את הצורות של העולם העליון. אנחנו מחפשׂים את הצורות שלו, משתדלים לחבר אותם יחד זה עם זה, וזוהי העלייה בסולם המדרגות הרוחני.
כאשר אני מרכיב את כל החלקים בחיבור הראשון, אפילו שהם עדיין אינם מחוברים זה עם זה בצורה הנכונה, זה מעלה אותי ל"עולם העשייה". אחר כך מתגלה לי השכבה החדשה של האגו, ובה אני רואה יותר פרטים וממשיך בחיפושׂ, מה עוד מפריע, מה עוד לא עומד במקומו? אז אני מגלה בצורה טובה יותר את הכלי הרוחני, ובכך שמשתדל בצורה המתאימה להתחבר עם האחרים, אני מוצא את עצמי ב"עולם היצירה". אחר כך באים עולמות הבריאה, האצילות, אדם קדמון ועולם אין סוף. בהדרגה כל האגו שלי מתגלה, בכך שהוא מוסיף את כל הפרטים לתמונה הכללית.
כך אנחנו מגלים את החיבור השלם, התמונה השלמה, עד שמתקנים את כל הכלי שלנו.
"והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו".
בזה כל העבודה שלנו. צריך לחפשׂ לעצמנו פתחים, קיימת רק פעולה אחת, החיבור הפנימי שלנו. זה מספיק כדי שבתוך החיבור הזה נגלה את הבורא. בהדרגה אנחנו משיגים את הצורות שלו, שיותר ויותר קרובות למקור, ואלה הם העולמות הרוחניים.
לכן, הכול מתחיל ונגמר בתוך הקבוצה. אנחנו חייבים לעבור כמות מסוימת של כישלונות, אבל בעצם אלה אינם כישלונות, כך מתגלה עד כמה אנחנו שונים, עד כמה אנחנו רחוקים זה מזה ושבורים, עד כמה מפוזרים ומפורדים. אני רוצה להיצמד לחברים, אבל יכול להיות שלא באותן התכונות, לא באותן הכוונות, לא באותם הגבולות…
בסופו של דבר כבר איננו מחפשׂים בתוך החברים את המקום שאליו אפשר להיכנס עם התכונות שלנו, אלא להיפך, כל אחד מאפשר לחבר למצוא את המקום בתוכו. זה המפתח להצלחה. אם כל אחד מפנה מקום בליבו, כדי להכניס לתוכו את כולם, אז אין ספק שנגיע לחיבור. הזמן אינו משׂחק כאן תפקיד, אנחנו יכולים לעשות את זה תוך דקות ספורות, ואז בחיבור שלנו נרגיש את הגילוי הרוחני, גילוי הבורא.
