מציאות שקרית בגלי האגו

בכל אחד ואחד מאיתנו יש תרי"ג רצונות שונים, השייכים לקשר זה עם זה שאותם אנחנו צריכים לתקן. קודם כל, אני צריך לראות שהם כולם בעל מנת לקבל, ושאני רוצה לנצל את הזולת ולנצל את הבורא.

הכיוון הזה: "ישראל, אורייתא, קב"ה", כלומר, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", עובד תחילה בצורה הפוכה – לנצל את הבורא ולנצל את הבריות לטובת עצמי. קודם אנחנו צריכים לברר ולגלות דווקא את זה, וזה מתגלה רק בתנאי שמשתמשים נכון גם בבריות וגם בבורא.

בשלב הראשון, בכך שרוצים להשיג את החיבור הכללי עם כל המציאות, דרך הבריות אל הבורא, אנחנו מגלים בזה את הזדונות ואת השגגות שלנו וכך מגלים את היצר הרע. וזה לא נעשה בפעם אחת, אלא במידת ההתקדמות כל הזמן מתגלה חלק קטן של האגו. אנחנו דורשים את תיקונו, ובאור התיקון מגלים חלק עוד יותר גדול של האגו ושוב מבקשים לתקנו.

מהבורא דרך הקבוצה מגיע האור, מאיר, מתקן את הרע שגילינו, וכתוצאה מכך אנחנו מגלים בתוכנו גלים חדשים, יותר חזקים ואכזריים של האגו. כך אנחנו מתקדמים משגגות קטנות ליותר רציניות, ואחר כך מזדונות קטנים ליותר גדולים, בכך שמגלים את עצמנו בהדרגה ומתקנים.

אבל אנחנו תמיד משתוקקים לאהבה ולחיבור, לאיחוד "ישראל, אורייתא וקב"ה חד הוא". אנחנו רוצים שקב"ה יהיה קדוש, "נבדל", מיוחד, כלומר, שתכונת ההשפעה תמיד תהיה עבורנו בראש של כל הערכים. כך מתרחשת ההתקדמות.

והעיקר בעבודה הזאת, זה להבין שכל התיקונים מרוכזים מחוצה לאדם. וגם ההתקדמות הרוחנית מתרחשת מחוצה לאדם. ומחוצה לו קיימת רק השכינה והבורא, שממלא אותה.

לאדם נראה שסביבו יש עולם שלם: "דומם", "צומח", "חי" ו"מדבר", זו בסך הכול האשליה שלו, הדמיון. למעשה, כל זה לא קיים. כשהאדם מתחיל לגלות את המציאות האמיתית, הוא מגלה שהיא כולה ללא רוח חיים, ורק הכוח העליון של הבורא מחייה אותה, בזה שעומד מאחורי כל הדמויות והצללים הללו. והם בעצמם בסך הכול לבוש, עטיפה, שאין להם מילוי פנימי.

נקווה, שהאמת הזאת תתגלה לנו מהר ואנחנו נתחיל באמת לעבוד עם הבורא דרך הלבושים האלה.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 09.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כשהאור נמצא, הוא לא מתקן
לאהוב ללא סייג
על כל פשעים תכסה אהבה