דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / "מפת קסמים" הזמנתם?

"מפת קסמים" הזמנתם?

laitman_2009-12-25_2594-70.jpg

בעל הסולם, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה, אות י"ד: "הרי נתבאר היטב, שענין העולמות ובחינת החידוש והשינוים ומספר מדרגות וכדומה, כל זה לא נאמר אלא בבחינת הכלים המשפיעים להנשמות ומעלימים ומודדים להם שיכלו לקבל מאור א"ס ב"ה שבהם בדרך המדרגה, והם אינם עושים שום התפעלות של משהו באור א"ס ב"ה עצמו, כי אין כיסוים פועלים על המתכסה רק על השני הרוצה להרגיש אותו ולקבל ממנו כנ"ל במשל".

גם ב"מבוא לספר הזוהר", בעל הסולם מסביר שכל תפיסת המציאות, היא רק ביחס למקבל, לאדם, לצופה. הכל יחסי, הכל תלוי בתכונות של האדם, ורק בהתאם לתכונות שלו הוא תופס כאילו את הקיים מחוץ לו.

האם קיימת מציאות מחוץ לו או לא? – איננו יודעים זאת. מחכמת הקבלה ידוע, שמחוץ לנו נמצא אור מקיף פשוט. אין לנו שום אפשרות להרגיש אותו מחוץ לנו כיוון שאנחנו בני הרגשה, וזה אומר, שאנחנו מרגישים את מה שנתפס ונקלט בתוכנו. אם אני מרגיש, שמשהו קיים מבחוץ, אני תופס את זה בכל החושים שלי (ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש). אולם אם חסר לי החוש הזה, אז אני לא תופס ולא קולט את מה שנמצא מחוץ לי.

החוש הכללי שלנו נקרא "רצון לקבל". הוא מתחלק לחמישה חלקים, לפי דרגות העביות/עובי של הרצון. לדרגות האלה (שורש/0, א'/1,ב'/2, ג'/3, ד'/4) אנחנו יכולים לקרוא כחושים רוחניים או גשמיים, ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש.

כלומר בתוך הרצון שלנו קיימים חמישה חלקים, חמש צורות קליטה: ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש, כמו בעולם שלנו. אני קולט משהו שמקבל בי כבר את צורת הרצון, הכלי. זה כמו ה"מן", שאכלו בני ישראל במדבר. אני לוקח את ה"מן" הזה, ומרגיש טעם של "ברביקיו", אחֵר מרגיש בו טעם של דג, השלישי – סלט, הרביעי – עוף או דייסה. כל אחד מקבל לפי רצונו. אך כל זה נקרא "מן".

מה זה "מן"? – משהו משמיים, שאין לו שום אבחנות. מי תופס את האבחנות האלה? – המקבל. ברגע שאני בולע את ה"מן" הזה, ורוצה להרגיש סטייק, אז אני מרגיש סטייק. רוצה תה, מרגיש תה. רוצה מזון יותר מלוח, מיד הוא נעשה יותר מלוח, יותר חריף, אז מיד הוא נעשה יותר חריף. טוב, הא? "תעשה רצונך כרצונו", ואז "הוא יעשה רצונו כרצונך".

לאור העליון, שנמצא מחוץ לנו, אין שום צורה, יש לו רק רצון להשפיע. אם אתה רוצה ליהנות ממנו בצורה נכונה, אז הוא מיד נותן לך את ההרגשה הזאת. לכן הכל תלוי בנברא. וכל צורת המציאות תלויה ברצונות שלנו, בכלי הקליטה שלנו. לכן אין לנו למי להתפלל, ממי לבקש, אלא רק לעצמנו, במידת הקלקול שלנו והיכולת להיתקן במקצת. עד כמה שנתקן את עצמנו, אז במידה הזאת אנחנו נרגיש את עצמנו טוב יותר. למעשה, זהו כל התהליך, שאותו אנחנו עוברים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 13.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
על ה"דיסק הקשיח" של הבריאה
בוא וראה את הבורא שלך!
תגלו את כל הבריאה!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/g5BF2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest