קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם כמה אנשים מחליטים על איזו שהיא פעולה מסוימת, אבל כל אחד נמצא באגו שלו, בתפיסת מציאות משלו ולא יכול לוותר לאחרים, האם ההחלטה תהיה נכונה?
תשובתי: קודם כל צריכים להגיע לשוויון כולל. בלי זה אי אפשר להתקדם.
כל אחד צריך להשתדל בכל כוחו לבטל את עצמו ואת דעתו כדי לראות מה כתוב בספר, על מה מדבר המחבר של הספר, על מה מדבר הרב. אחרת האדם לא לומד.
ללמוד יכול רק מי שמרגיש את עצמו פחות מהמורה: ממני, מהרב"ש, מבעל הסולם וכל המקובלים הגדולים שעומדים מאחורינו ומלמדים אותנו. אם האדם לא מכניע את עצמו בפני כולם, בכך שמוצא את עצמו אחרון בשרשרת הזאת, אז הוא בכלל אפילו לא נכלל באותה המערכת.
אם אפשר היה לסנן דרך מסנן מיוחד את כל התלמידים שנמצאים כאן, אז אפשר היה לראות מי עובר את הבדיקה הזאת ומי לא: בהכנעתו כלפי האחרים, כלפי הקבוצה, כלפי המורה, כלפי דעותיהם של מחברי הספרים. אז כמה אנשים היו נשארים? כמו שכתוב: "הגעתי ואין איש". יש הרבה גופים, אבל במובן הפנימי אין אפילו מניין (עשרה אנשים). לכן, קודם כל צריך להגיע לתנאי הזה.
כל אחד חושב שדווקא הוא יודע איך לעשות נכון. אבל הוא לא צריך לחשוב. התפקיד שלנו הוא לא לחשוב, אלא לקיים. לאחר שאדם מגיע לזה שיש לו איזה שהן אבחנות רוחניות, הוא מבין שזה דורש ביטול עצמי כלפי הקבוצה, מתחיל להתכלל בה, מתחיל לראות דרכה כל מה שקורה מנקודת המבט של התועלת שלה ולא לתועלת עצמו, למען המטרה שעליה כותבים המקובלים. הוא מקבל את זה כאילו מבחוץ, שהוא כביכול צד ג', לא שייך לזה, כלומר מאפס את עצמו לחלוטין, מגיע לאפס.
הבעיה העיקרית שלנו שבגללה אנחנו לא יכולים להגיע לרוחניות, להרגיש אותה ולהתחיל לחיות בה, זו ההסתכלות שלנו על הכול דרך האגו שלנו, דרך הכוונה על מנת לקבל. צריך איך שהוא לבטל את זה, לשים את זה בצד, ואז אנחנו נתקרב לראייה האמיתית, נוכל לראות את הכול בצורה אמיתית. לכן אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל להשפיל את עצמינו עד לאפס המוחלט.
כאשר האדם מגיע איך שהוא לזה ומתחיל לתפוס את המטרה בצורה בלתי תלותית באגו שלו, באופן אובייקטיבי, אז הוא צריך לקחת את זה ולבצע. אפילו אם הוא מסוגל לזה או לא מסוגל, פועל בתוך הדעת או למעלה מהדעת. אז הוא יראה את האמת.
ידיעות קודמות בנושא:
להתבטל כלפי האמת
בפעם הראשונה לבטל את עצמי
לבטל את עצמך ולדעת = לגלות = להתחבר
