דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מנגינה בשני קולות

מנגינה בשני קולות

שאלה: כיצד ניתן לבחור בן זוג לחיים בלי לחזור על ניסיונות כושלים מהעבר וללמוד לבנות קשר טוב, יציב ונכון שיישאר לאורך זמן?

תשובתי: קודם כל, קשר אמיתי אינו חולף. אני דווקא מעוניין שהוא יימשך כל הזמן, כי על ידו אני אוכל להשיג קשר חזק מאוד, "לפתוח" את עצמי לרוחב ולעומק עד כדי כך שדרך הקשר הזה אני אוכל לראות את העולם בצורה אחרת. בניית הקשר שלי עם בת הזוג הופכת ל"כלי" חדש לתפיסת המציאות, לתפיסת העולם.

בצורה כזאת אני מפתח ומגלה את עצמי, הופך לאדם עם "כלים" חדשים. בזכות החללים החדשים שאני מגלה ביחסים שלי עם בת הזוג שלי, אני מקבל הרגשות חדשות נוספות. לכן, אני לא מסכים לאבד אותה, אני כל הזמן זקוק לה כדי שבתוך הקשר ההדדי שאנחנו בונים ומפתחים ארכוש נקודת מבט שונה על העולם, יותר פנימית.

אנחנו מתחילים לחדור ליחסים עמוקים בין כל חלקי הבריאה, לתוך הקשרים בין האנשים ושל האנושות כולה. הקשר המשפחתי שלנו משתכלל. אנחנו לומדים כיצד עלינו להתייחס לילדים והילדים אלינו. דרך היחסים בינינו אנחנו מתחילים להבין מהו הטבע. אנחנו לומדים שבטבע קיימים כוחות שנקראים "אבא ואימא", "ילדים". כל היצורים מתחברים לזוגות על מנת להמשיך את הדור, הפלוס מתחבר תמיד למינוס בטבע הדומם, הצומח, החי ובחברה האנושית.

יחסים קוטביים כאלה נוצרים לא רק בין גבר ואישה בודדים אלא גם בין שכבות אוכלוסייה מסוימות, בין קבוצות שונות. אני רואה את כל היקום כמערכת קשר הדדי. מתוך ההבנה שלי, מתוכי, אני כבר מתחיל לראות את כל העולם בצורה הנכונה. הרי הטבע בכוונה עורר בי את הכוחות הללו כדי שבצורה כזאת אוכל להכיר אותו.

בתחילת הקשר שלי עם אישה, אני רואה יסוד לפיצוח של סוד החיים, סוד הקיום שלנו. אני אוכל להבין ולראות את כל מה שבחיים שלי בצורה העמוקה והנכונה ביותר, ולעולם לא אטעה! מסתבר, כי הצלחתי הפרטית הפנימית הופכת להצלחתי החברתית והקיומית.

לכן, אני מתייחס מאוד ברצינות ליחסי משפחה ומחפש אישה שמבינה אותי, מרגישה כמוני, כדי שנפעל באותו התדר. עלינו לקבל חינוך בחברה החדשה ששם מתאספים כל הגברים הרווקים והנשים הרווקות ושם תהיינה המון אפשרויות להכיר טוב יותר אחד את השני.

במשך הדיונים, הסדנאות, האירועים שונים, כל אחד יכול לבדוק ולמצוא את מי שהכי מתאימה לו וקרובה לו ביותר בהשקפות, דעות, יחס ותפיסה. אנחנו מתחילים לנגן כמו אותו האקורד המוזיקלי, כאילו מנגנים ביחד בכלי נגינה אחד, וכל הזמן משלימים זה את זו.

קשה להעביר זאת במילים, זה שייך יותר להרגשה פנימית. העבודה נעשית בשני המישורים. מצד אחד מקלפים מאיתנו את כל השכבות המלאכותיות שקיבלנו במשך החיים שלנו מההשפעה החיצונית, את כל הערכים המדומים. ומצד שני, ככל שאנחנו משתחררים מהערכים הללו, אנחנו יכולים להתחיל לנגן זה בתוך זה, כמו בכלי נגינה.

אנחנו רואים כיצד אנחנו משלימים זה את זו ומדגישים את האזור שנוצר בינינו שבו אני ממלא אותה והיא ממלאה אותי. אנחנו מתמזגים עד כדי כך לדמות אחת שבלתי אפשרי להבדיל היכן אני והיכן היא, אלא הכול הופך לאחד משותף. ככל שאנחנו מצליחים לבנות ולהרחיב את האיחוד, אני כבר יכול לשפוט מי מתאימה לי ומי לא.

צריך להבין שאנחנו נמצאים בשדה הכוח של הטבע שבו הכול מקושר חוץ מבני האדם. אבל אם אנחנו נמשכים לחיבור, אז אנחנו מתחילים להשתלב עם הטבע גם בדרגת האדם, דרגת ה"מדבר", מגיעים להשתוות הצורה עם הטבע. אז אני מתחיל לבדוק לאיזו התאמה, לאיזו השתוות הצורה עם הטבע אני מגיע יחד עם האישה שלה אני מציע נישואין.

אנחנו הופכים ליחידה אחת המורכבת מפלוס ומינוס שנמצא באיזון עם הטבע. אנחנו מתחילים להרגיש שבתוכנו מתחילה להתנגן מנגינה כלשהי. זאת ההרגשה של ההתאמה שלנו עם הכוח הכללי של הטבע, כוח החיבור, ההשפעה והאהבה ההדדית. הכוח הזה מתגלה בתוכנו והוא צריך להיות ההוכחה שאנחנו מתאימים זה לזו ויכולים להמשיך להיות ביחד.

עד שלא מגיעים להרגשה כזאת, אי אפשר לומר כלום. אף אחד לא יכול לנבא האם אנחנו מתאימים או לא, אף חכם או יועץ. הזוג בעצמו צריך לגלות זאת. אנחנו כמו כינור דויד שהיה תלוי על הקיר והיה מנגן בשעה שבאה רוח צפונית והייתה פורטת על מיתריו. לכן, גם עלינו להשתדל שתגיע אותה הרוח ותנגן על הכינור המשותף שלנו.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 198, 20.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
טנגו משפחתי: כולם רוקדים
כיצד למצוא את בן הזוג האמיתי שלך
משפחה רוחנית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ArA3k

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest