"ממרחק תביא לחמה"

בעל הסולם, שמעתי, מאמר קכ"א, "היתה כאניות סוחר": "הנה בזמן שהאדם דורש ועומד בתוקף ש"כולה שלי", היינו שכל הרצוניות יהיה מוקדש כולה לה', אזי הס"א מתעורר כנגדו וטוענת גם כן "כולה שלי". ואז יש מסחר… אזי "ממרחק תביא לחמה". היינו, מהרחקות, שהאדם רואה, איך שהוא כל כך מרוחק מה', ומצטער ומבקש מה', שיקרבהו, "תביא לחמה". עניין לחם הוא סוד אמונה".

אנחנו בונים בתוכנו את החושים הנכונים מתוך ההתרחקויות והיציאות, כמו שכתוב: "ממרחק תביא לחמה". אנחנו מתנגדים, נזרקים החוצה, מתבלבלים, מרגישים מצבים לא נעימים ולא מובנים, ועל פני זה אנחנו בונים את העצמאות שלנו.

דווקא המרחק וההתרחקות מאפשרים לנו להיות עצמאיים. ואם נדלג מעל למרחק הזה ונתקרב, למרות הרגשת הריחוק שלנו, נוכל לבנות בצורה כזאת את ההכרה וההבנה שלנו, את הצדקת המצב.

הריחוק נשאר, כקנה מידה, כסימן לגודל התפיסה שנרכשה ברגש ובשכל. ומעל לריחוק הזה אנחנו נבנה את ההרגשות שלנו, ההבחנות שלנו והבירורים שלנו. כך כל החושים שלנו יתרחבו, ואת כל צורות ההתרחקות נשלים על ידי ההכרה שלנו: מי עשה את זה, לשם מה, ומהי בעצם ההתרחקות הזאת.

בצורה כזאת, חוץ מההרגשה הלא-נעימה מהריחוק וההרגשה הנעימה מהקירוב, אנחנו מתחילים להרחיב את השכל שלנו ולהבין מי עשה את זה ומה זה נתן לנו. כך אנחנו משיגים בהדרגה את כל השלמות של הכוח העליון והתוכנית שלו.

כשהתוכנית הזאת עוברת על הנברא, הנברא מתחיל להצדיק אותה. כמו שכתוב: "ממעשיך הכרנוך". ואז אנחנו מבינים מדוע הבורא ברא את ההתרחקות ומדוע הוא עוזר לנו להתגבר עליה ולהתקרב אליו, ומה נותנים לנו שני המצבים האלה: הריחוק והקירוב. אנחנו מתעמקים בכל הבריאה עד למחשבה הראשונה שלה, מחשבת הבריאה, ומתחילים להשיגה. כך אנחנו מגיעים לדבקות בבורא.

והדבקות הזאת לא מגיעה סתם בהרגשה, אלא בצורה הכרתית, כשאני יודע ומבין ש"אין אכזר בבית המלך". הכול לא הגיע מכוחות זרים כלשהם, וגם לא מהאכזריות של המלך, אלא רק מכוח אהבתו השלמה. וכך, כשהאדם מוסיף את ההכרה לרגשות שלו, הוא מעמיד את עצמו בקומה שלמה מול הבורא ונדבק בו, ובכך מממש את מטרת הבריאה.

בספר משלי נאמר: "הייתה כאוניות סוחר, ממרחק תביא לחמה". אנחנו כל הזמן נתקלים באותו העיקרון, בצורות שונות: גם מלאך המוות וגם המלאך הקדוש, גם הכוח הרע וגם הכוח הטוב – הכול צריך להשתלב בצורה נכונה בתוך הנברא. ואז נוכל להרגיש את המצב הראשוני שלנו במלואו, שהוא המצב שבו היינו נמצאים כל הזמן, ושחוץ ממנו, ממלכות דאין-סוף, לא היה אף פעם שום דבר. אנחנו רק צריכים להוסיף לזה את התפיסה שלנו, ברגש ובשכל, עד שנשיג את כל המצב הזה בשלמות.

כל התיקונים וגמר התיקון הם רק בהכרת הנברא את אותו המצב שהבורא הכין עבורו.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 29.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
כל המלכות בידיך!
איך אתה מצביע? בעד או נגד מחשבת הבריאה?
הרע הוא חוסר היכולת שלנו להרגיש את הטוב