קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הרב"ש, מאמר "מהו שהברכה אינה שורה בדבר שנמנע, בעבודה":
"צריכים לדעת ולהאמין, שבלי עזרתו ית', שהוא נותן הן הכלי, שהוא הרצון וחשק להשפיע, והן האור, שהוא הכוח שהאדם מקבל, שיכול לעשות מעשים דלהשפיע. הכל הוא הנותן.
אבל האדם, צריך לעשות מקודם מעשים. כלומר, שלפני העבודה צריך האדם לומר: "אם אין אני לי, מי לי". ואחר כך הוא צריך לומר: "אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בניו בו"."
עיקר העבודה שלנו, היא לתת את היגיעה הנכונה, כלומר להכין חיסרון להשפעת המאור המחזיר למוטב, שזה מחצית השקל, או שישה ימי עבודה עד לסיום העבודה. וכל זה בעליות וירידות, כי רק בצורה כזאת אפשר לברר את הדברים.
עוצמת הכלי נמדדת בפער בין הירידה לעלייה. האדם חייב לממש את היגיעה שלו בין המצבים האלה: גם בירידה וגם בעלייה, ולא לברוח ממצב של הירידה. כל המצבים הללו הם נחוצים, רק צריך להשתדל להפוך בעצמו את הירידה לעלייה ולא לחכות לחסדי שמיים.
אם האדם מכוון את עצמו בצורה נכונה, אז הוא מתחיל לייצב את הכלי כדי לבנות יחד עם החברים כלי אחד לגילוי הבורא כדי לעשות לו בזה נחת רוח: לגלות איך הוא שמח מהיגיעה שלנו.
אפשר לתת יגיעה בכל מצב, גם בעליות וגם בירידות, בכל האופנים שלהן, ולכן האדם אומר: "אם אין אני לי מי לי". כי כל מצב נכלל מרגש ושׂכל, והאדם צריך להשתדל במידת האפשר, בחיבור עם האחרים לברר גם את הרגש וגם את השׂכל כדי להגיע לתכונה אחת, לאור שצריך להתגלות.
על היגיעה הזאת האדם צריך להשתדל לקבוע את המצב של הדרגה הבאה. בכל דרגה מתרחש הפיצול הזה, בין "אם אין אני לי מי לי" לבין "אין עוד מלבדו", וצריך ששני העקרונות האלה יתחברו לאחד. כמו שנאמר, "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה", מאחר וכל ההתפעלויות שלו מצטרפות לדרגה אחת ובסופו של דבר מגיעה הישועה.
כל פעם צריך לפרש את אותן המילים, אותן האבחנות, בדרגה יותר ויותר גבוהה, בעומק שהולך וגדל, שנותן פירוש יותר ויותר פנימי לכל מצב ולכל אבחנה: מה זה "ישועה", "ממית", "מצמיח", "מחייה". כל המושגים האלה צריכים לעבור לסולם הרוחני: מקבלה להשפעה.
"שעל ידי הירידות, שנקרא בחינת מיתה בעבודה, ומחייה, הנקרא בחינת עליה בעבודה, שדווקא על ידי זה, יצמיח ישועה, היינו, שהאדם יגיע לשלמותו."
ידיעות קודמות בנושא:
להפוך את הירידה לעלייה
טיול בהרים
לוותר על ה"אני" הנוכחי
