מלך ישראל, דוגמה לעם

כל אות שמגיעה, שמתוארת במאמר "אותיות דרב המנונא סבא" שבהקדמת ספר הזוהר, מצביעה על מילה מסוימת, על הפעולה שלה. האות "מ" מסמלת את המילה "מלך", אם כך מדוע אי אפשר היה באות הזאת לברוא את העולם? כאילו שיש הבדל בין הכוח המתקן לבין המצב שהוא מביא את האובייקט שהוא מתקן.

"מ", זה כוח המתקן, ה"מלכות" של הכוחות. המלך מסמל שליטה, והעולם אינו יכול להתקיים ללא מלך, כלומר ללא כוח המתקן, שבעקביות מקדם את הרצון לקבל לתיקון, למצב הרצוי.

מצד אחד, מלך נקרא הארה גבוהה מאוד, שבו מתחברים "אור חכמה" ו"אור חסדים", שמגיעים מ"ראש דאריך אנפין". אבל מצד שני, אי אפשר שההארה הזאת תשלוט בעולם, מפני שהיא סותמת את הנבראים. הנבראים צריכים חופש! אף שיש מלך וישנה "מלכות", אבל השליטה הזאת צריכה להתקבל למטה בשמחה, בהסכמה, כדי שהעם לפי הבחירה החופשית שלו ירצה להידמות למלך.

מלך לא צריך להיות דיקטטור שתלטן, אלא דוגמה וסמל שאליו אני צריך להגיע. המלך הזה שולט, אבל השליטה שלו היא טובה, היא מושכת את האנשים. בזה מלך ישראל נבדל ממלך של אומות העולם. מלך ישראל, זה דוגמה ולא שליטה. הוא שולט על ידי הקדושה שלו, בכך שהוא גבוה וגדול, מתוקן ושלם, ולא בכוח הזרוע.

הוא בעל כוח עצום, אבל הכוח הזה הוא אחר לגמרי, בשונה ממלכים אחרים.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 27.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כוחה של "ברכה מלמעלה"
האות "נ", יפיפייה וחסרת כוח
האות "ס", היא מקלט