מכינים קרקע לגן פורח

שאלה: מה לעשות, אם אני לא מרגיש שמחה? יש לי כזאת הרגשה, כאילו שצמח הר שלם של תכונות נמוכות שלי, ואני חי בתוך ההר הזה של הזבל?

תשובתי: צריך להתעלות מעל כל הזבל הזה ואז אתה תרגיש שמחה. אין מה לעשות, כולם עוברים דרך אותם המצבים. אנחנו קבוצה מיוחדת, שעובדת כמו מפעל לעיבוד פסולת והופכת את האגו האנושי לדשן, לזבל מתרכיב של צמחים. בזה התפקיד שלנו. אתה פשוט צריך למקם את עצמך בתוך המכונה הזאת, כדי שהיא תטחן אותך ותעשה את כל הדרוש.

אם אתה מסכים לזה אבל רק בתנאים מסוימים, מה שיהיה נעים לך משמח אותך ואתה מראש תקבל איזה שהן ערבויות, אז בצורה כזאת אתה אף פעם לא תתנתק מהאגו שלך.

תקופות קשות עוברות ומתחלפות בתקופות של התפעלות והתרוממות רוח, כאשר האדם נמצא באופוריה, וכך שִכבה אחר שִכבה. העיקר, שהקבוצה שלנו תוכל לסבול כל אחד, כל גבר או אישה, ולא תסתיר שום דבר מעצמה, בכך שמבינה את ההתחייבות שלה לעבוד על החומר האגואיסטי הזה שמורכב רק מזבל ותהפוך אותו לקדושה.

אם הקבוצה מוכנה לזה, אז היא באמת תתקדם. ואם לא, אז לא היה כל צורך לבנות את הבית הזה. אני אומר את זה בשיא הרצינות. אתם צריכים להבין, שעכשיו מצפה לנו שלב רציני מאוד שבו ייקבע גורלנו. כל הקבוצה צריכה להתלכד ולהבין שמוטלת עלינו משימה רצינית שלמענה אנחנו צריכים להפוך להיות כאיש אחד: אישה אחת וגבר אחד, ולא אחד מול השני, אלא זה תומך בזה, בכך שמתחברים נכון באיחוד המשותף.

חייבים לשכוח את הניגודים האישיים והבירורים הקטנוניים ולהתאחד למען המטרה. אם נוכל לעשות את זה, אז נעלה ובאמת נהפוך להיות הדור האחרון של העולם האגואיסטי, בזה שניישׂם את מה שהכוח העליון מצפה מאיתנו. אני מאחל לעצמנו הצלחה בזה!

מתוך שיחה בסעודה, 17.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
פגישה במזבלה
מה שאני מקבל, תלוי בי
חשיבותו של הזבל