מכות באותה הנקודה

שאלה: האם עליי להכריח את עצמי להתחבר עם החברים, אם אינני מרגיש רצון לכך?

תשובתי: ודאי שאתה צריך להכריח את עצמך. אלא כיצד אנחנו נגלה את פרעה, אם לא נגלה את הרצון שלנו להשתחרר ממנו?

אם אינני לוחץ על עצמי על מנת להתחבר עם האחרים, אז אינני מביע את הרצון שלי לצאת מהאגואיזם. מכאן נובע שטוב לי במצרים – כלומר אני מתקדם בדרך הייסורים (בעיתה), ולא "מזרז את הזמנים" (אחישנה).

"אחישנה" זה נקרא להשקיע מאמצים מעבר לרצון שלך, כלומר נגדו. אין לי שום רצון להתחבר עם האחרים, שום רצון לבטל את עצמי, שום צורך בבורא – אני סתם רוצה לעצמי חיים טובים. נו, וגם לגלות את העולם הרוחני, כפי שאני מתאר אותו לעצמי – גם זה מושך, להתרומם מעל כל העולם הזה ולרחף בין המלאכים.

אך ברור, שעדיין אינני מתאר לעצמי, שרוחניות זה ביטול עצמי וחיבור עם האחרים. ואם אני נשאר בתוך הרצון הרגיל "האנושי" שלי: מגיע ללמוד, עוסק בהפצה, אך אינני לוחץ על עצמי להתחבר עם השאר ולבטל את עצמי ביחס לחברים, אז אינני עוסק בעבודה הרוחנית. זה לא נקרא להתקדם בעזרת "אחישנה".

אני יכול לבצע אלפי פעולות בתוך הקבוצה, להגיע כל יום לשיעור, להפיץ, לדבר יפה – אך כל זה עדיין לא אומר שאני מתקדם רוחנית, לומד קבלה ומתקדם בדרך האור (החישנה).

רק אם נגד רצוני, אני לוחץ על עצמי ומכריח את עצמי להתחבר עם הקבוצה, כדי שאיכשהו אתחבר עם כולם בלב אחד, אפילו בצורה מלאכותית, להיות עם כולם יחד במחשבות וברצונות הפנימיים – אז המאמצים הללו שלי נקראים "אחישנה" ועבודה פנימית. וכל היתר לא.

לכן, ישנם אנשים שלומדים בתוך הקבוצה כבר שנים, אך עדיין לא עשו אף צעד קדימה. ואם האדם מתחיל לעשות צעדים כאלה קדימה, משקיע מאמץ פנימי על מנת להתחבר עם האחרים בתוך הרצונות הפנימיים שלהם, ואז הוא מגיע במהירות רבה ליציאת מצרים. העיקר – זה לתפוס את הנקודה הזאת ולהשפיע עליה.

כמה מכות טובות כאלו לתוך אותה הנקודה – ויוצאים.

מתוך שיעור על מאמר מהספר "שמעתי", 14.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
שנחיה!
להיכנס לארץ חדשה
מצרים, זה בינינו