קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"שמעתי", מאמר י"ט: "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה":
"צריכים להשתדל, שיהיה להאדם רצון חזק להשיג את הרצון להשפיע, ולהתגבר על הרצון לקבל. ופירושו של רצון חזק הוא, שרצון חזק נמדד לפי ריבוי השהיות והמנוחות שבינתיים. כלומר, ההפסק זמן שבין התגברות להתגברות. שיש לפעמים, שהאדם מקבל הפסק באמצע, היינו ירידה.
ורצון חזק נקרא, שההפסק אינו לוקח אצלו הרבה זמן, ותיכף נתעורר שוב לעבודה. וזה דומה לאדם, שרוצה לשבור אבן גדול, ולוקח פטיש גדול. מה שאם כן מי שמרים את הפטיש הגדול הזה, ונותן בתנופה גדולה על האבן, ולא לאט לאט, אלא בהתאמצות, תיכף האבן נכנע לפניו ונשבר תחתיו."
כך אנחנו יכולים לבדוק ולמדוד את ההתקדמות שלנו: האם ההשהיות וההפסקות שלנו בין המצבים, העליות והירידות, הן הולכות ומתקצרות יותר ויותר. האם הדחיפה, הלחץ, הכוח שלנו שאיתו אנחנו פורצים קדימה הופך ליותר ויותר חזק. האם אנחנו קופצים ממצב למצב ביתר מרץ, ביתר רצון, דרישה ונחיצות.
דווקא לפי הקריטריון הזה אנחנו בודקים את עצמנו: כמה זמן במשך היום אנחנו "שׂרפנו" סתם על כל מיני מחשבות ופעולות ריקניות, שאינן מקושרות בצורה ישירה עם השגת מטרת הבריאה, שאנחנו עושים אותן ולא קושרים לבורא.
דבר כזה פשוט לא יכול להיות, כי הכול מנוהל ויוצא ממקור אחד וחוזר חזרה לאותו המקור. ואנחנו בסך הכול חולייה מקשרת באמצע, שמחברים או מנתקים את הקשר הזה שבין שתי נקודות: תחילת הפעולה שבאה מהבורא, וסוף הפעולה שחוזרת אליו.
אנחנו חייבים להיות מודעים לכך שנמצאים באמצע וצריכים דרכנו לחבר את כל הבריאה, שהיא כולה מתרחשת בנו. רק בנו יש את אותו החלל המיוחד והפנוי מהבורא. ואם אנחנו משתדלים למלא את עצמנו בנוכחותו, כדי שהוא יהיה גם הסיבה וגם הכתובת הסופית, אז יוצא שאנחנו מחזירים הכול לעולם אין סוף, לאור האין סופי שממלא את כל המציאות.
המציאות, זה אנחנו, כי בנו מתממש הכול. לכן, ככל שנשתדל ונגיע למצב שנצמצם את ההפסקות והן תהיינה יותר קצרות, בכך שנעשה את זה ביתר עוצמה, ביתר לחץ, ביתר כוח המכה, אז בזה נוכל למדוד את ההתקדמות שלנו.
מתוך ההכנה לשיעור 14.01.2014
ידיעות קודמות בנושא:
לנסוע במהירות המרבית ולא לבלום
דרך חלקה בלי עליות וירידות
בדיקת ההתקדמות לרוחניות
