דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מי שגבוה יותר, הוא האחראי

מי שגבוה יותר, הוא האחראי

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ז: "ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת ישראל שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו דהיינו שנותן רוב טרחתו ויגיעתו להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו לתועלת נפשו, וטרחה מועטת בשיעור המוכרח הוא נותן לקיום בחי' אוה"ע שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו כמ"ש (אבות פ"א) עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. הנה אז גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל.

ואם ח"ו להיפך שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו, על בחינת ישראל שבו, וכמ"ש (דברים כ"ח) הגר אשר בקרבך, דהיינו החיצוניות שבו, יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך, דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת ישראל שבך, תרד מטה מטה. אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל ומשפילים אותם עד לעפר, ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם ירדו מטה מטה ח"ו."

הכול תלוי בחלק הפנימי. ולהיפך, מהחלק החיצוני לא דורשים שום דבר – הרי דווקא אתה, אם אתה בפנימיות, מספק לו, לחלק החיצון, את האור ומאזן את הטבע שלו, ואולי מאפשר לו בעצמו למשוך את האור.

מה שלא יהיה, רק העליון קובע מה יקרה לתחתון. מהתחתון אין מה לדרוש.

מלכתחילה כל חלק נמצא במצב שבור. כתוצאה מכך, בעולם ישנם אנשים אכזריים, אנטישמים, וכן הלאה, ויחד עם זאת, צדיקי אומות העולם, אנשים טובים, אלטרואיסטים וכולי. כל אחד עם הטבע שלו, "לא יגונה ולא ישובח", מפני שזאת התוצאה של השבירה.

אסור סתם להאשים את האדם על מה שהוא. "נכון", הוא יענה, "זה הטבע שלי, מה לעשות, תביא לי תיקון, ובאותה מידה אני אשתנה". הבחירה החופשית מתחילה כשאדם כבר יודע ומבין את מטרת המתרחש, כשהוא נוגע בשורש הבעיה, אך לא לפני זה.

הכול תלוי רק כמה אור המחזיר למוטב אנחנו נצליח להעביר לנקודה הנמוכה יותר, לדאוג שהיא תעביר אותו הלאה. ולא פלא שישראל, כלומר, החלק שאחראי על אספקת האור לאנושות, נמצא במבוכה: "מדוע רע לי?" הרי הוא מקבל רע משני הכיוונים: גם מלמעלה וגם מלמטה.

בסופו של דבר כל החלק שנמצא מעל "אומות העולם" (*), חייב לתקן את עצמו. הביטו כמה רצונות יש כאן שכבר היו ברוחניות. נשארו בהם "רשימות", יש להם "נקודה שבלב" והם צריכים להתעורר. בנוגע לכלי שנקרא "אומות העולם", הוא אינו מסוגל להתעורר בעצמו, ולכן אין מה לדרוש ממנו.

מכאן רואים שתפקיד "עם ישראל" מכריע. אין לנו למי לפנות, אין על מי להפיל את האחראיות ולהעביר את ייעודנו. זה אומר להיות "אור לגויים" – לקבל מלמעלה את המאור המחזיר למוטב (1) ולהעבירו לחלק התחתון (2). אנחנו נמצאים באמצע, לכן אנחנו אחראים על שתי הפעולות האלה. אנחנו המעבר בין הבורא לאומות העולם.

מי שגבוה יותר, הוא האחראי

מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 06.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לא ניתן לשנות את מסלול האור
אם ילד לא רוצה לגדול
להעדיף פנימיות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/T516p

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest