קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: למה עלינו לצפות מההפצה?
תשובתי: בזכות ההפצה, למטה מתעוררות "נקודות שבלב" (•) יותר ויותר חדשות, שמגיעות ומתחברות אלינו, מפני ששייכות ל"ישראל", בדומה לכל החברים שלנו מסביב לעולם. זהו "פרצוף" עליון. מתחתיו נמצא חלק שהוא "ישראל" מלידה – כלומר אלה שכבר עברו עלייה רוחנית ושבירה. עוד יותר למטה נמצא החלק של "אומות העולם" – נשמות ללא "רשימות", כלומר, ללא זיכרון רוחני "גנטי", ובלי "נקודות שבלב". הם מתעוררים בעזרת "האור המקיף".
בואו נראה זאת בשרטוט פשוט של שני "פרצופים" – "ישראל" ו"אומות העולם", שכל אחד מהם מתחלק לשני חלקים: פנימי (א) וחיצוני (ב). אצל ישראל יש "נקודה שבלב" ועליו לשמור על הקשר עם האור העליון, למשוך את האור על עצמו ולהחדירו לחלק הפנימי של אומות העולם.
גם אצלנו כמו אצל אומות העולם יש בעיות משלנו, רק שאנחנו מפרשים אותן כאמצעים להתקדמות. אבל אם היינו מתקדמים במהירות הנכונה, לא היינו מרגישים את הבעיות, אלא היינו מגלים רק את הצורך בדבקות, בצורה נקייה. בעיות שכביכול אינן קשורות לרוחניות, נגרמות בגלל שאנחנו מפגרים בהתפתחות.
בנוגע לאומות העולם, הם צריכים להפעיל עלינו לחץ שנקרא מ"ן (בקשה לאור). ואנחנו צריכים להעביר את הלחץ הזה למעלה – גם בצורת בקשה, אבל כבר באיכות שונה.
אבל מצבנו עדיין לא מתוקן כפי שאמור להיות, ולכן מצד אומות העולם אנחנו מרגישים לא מ"ן רוחני אלא לחץ גשמי שמגיע לשנאה, רצח ואיום של השמדה מוחלטת. המערכת פועלת, אך לא בשיטה רוחנית אלא גשמית גסה, מפני שעוברות דרכה לא הבקשות (מ"ן) ולא התגובות עליהן (מ"ד), וחלקיה נמצאים בקשר שלילי, רע.
שאלה: איך צריך לבוא לידי ביטוי הלחץ הרוחני? במה הוא שונה מהלחץ הגשמי?
תשובתי: לחץ רוחני מתבטא גם בצורה גשמית, אבל בהתאם למדרגה שלנו. בהשגחה העליונה אין שום שינוי, זה אותו הטוב והמיטיב. אבל אם אנחנו מפגרים הוא נראה לנו רע מאוד. כך גם הוריו של ילד שעדיין לא שולט בחומר של כיתה ג', אף על פי שצריך להיות כבר בכיתה ה'. נראה לו שדרישותיהם מוגזמות, אכזריות וקשות – אבל רק מפני שהוא בעצמו לא מוכן. ואם הוא היה מתאים לגילו והיה רוצה להתקדם, היה מקבל את הדרישות של הוריו כעזרה. ואז הם היו מכוונים אותו למדרגה הבאה. במקום לחץ קשה, הוא היה מרגיש שלוקחים אותו ביד ומושכים לכיוון הנכון.
כדי לעזור לילד לפתור את הבעיה, נותנים לו שאלות מכוונות שעוזרות לו להתקדם, להחכים, להתפתח. נותנים לו משחקי הרכבה, פאזלים ומשחקים אחרים כדי שהוא יתפתח, והוא מבין זאת. אבל מה לעשות אם הוא כבר צריך לשחק שחמט אבל עדיין משחק עם המוצץ ומלקק את כולם?
לכן, אם אנחנו נמצאים במדרגת ההתפתחות המתאימה, אז אנחנו מרגישים שמהעליון נובע יחס טוב ומיטיב. בינתיים מרגישים בצורה הפוכה: הוא רוצה למשוך אותנו למדרגה הבאה ולכן פונה אלינו בדרישות, אבל את הדרישות האלה אנחנו מפרשים נכון. אבל אם לא הצלחנו להגיע למדרגה שסמוכה לעליון, אז השפעתו נראית לנו כהסתרה. הרי השפעתו לא עוברת דרך האחוריים שאנחנו רוצים להידמות אליהם, אלא דרך "אחוריים דאחוריים". וזאת כבר בעיה: אנחנו לא יכולים לקבל את העליון כטוב ומיטיב, לא רואים את דאגתו, לא יודעים על קיומו ועל תוכניתו. זה נקרא "הסתר בתוך הסתר".
היום אנחנו נמצאים באמצע, בין המצב הזה ובהסתר רגיל, שמתוכו כבר אפשר להצדיק את העליון, להבין שהוא נסתר, שרוצה לגדל אותנו, לטפל בנו. כך בדיוק ילד מקבל את משחק ההרכבה ולא את מה שצריך להרכיב ממנו, לא את התוצאה המוכנה. ואם זה ילד פיקח, הוא יבין שכך נעשה לטובתו, כדי לפתח אותו.
מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 06.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לא ניתן לשנות את מסלול האור
"המבוגרים" ו"הילדים"
להעדיף פנימיות
