דף הבית / קבלה ומדע / חושבים מדע / מי מנהל את המוח?

מי מנהל את המוח?

הערה: הנוירוכירורג ואיש האקדמיה חוקר המוח ארנולד סמינוביץ', אמר באחד מהראיונות איתו, "אני רואה לפניי חומר שהתאים שלו מלאים בכזה נפח של ידע, שפשוט בא לי, בדומה לניוטון, להסיר את הכובע בפני כל אחד מהחוקרים שלו. לא ברור כיצד המוח עובד. על כל אות מהעצב, האוזן או העין נוצרת בו "תמונה". אבל איך בסופו של דבר האדם מבין שלפניו קוף, או מנורת לילה או הוא בעצמו? ברור שהמוח הוא בעל עוצמה גדולה יותר מכל מחשב-על. מה שהכי מדהים הוא שלתודעה אין מקום בגוף והקשר בין המוח והמחשבה הוא בכלל סוד סבוך שככל הנראה הבורא שולט בו".

התייחסותי: היום המדענים כבר לא פוחדים לדבר על המושג "בורא", ובכך מאשרים שזה למעלה מההבנה מהתודעה ומבניית התבנית שלנו. כלומר, הם מבינים שבהתאם לפעולות מסוימות, מתעוררים אזורים מסוימים במוח ונוצר ביניהם סוג של קשר צורני ייחודי ומורכב. מעבר לכך הם לא יודעים.

יש כאן ״קופסא״, יש שם ״קופסא״, נוצר ביניהן קשר כלשהו ועוד קשר במקום אחר, אבל המהות של זה לא מובנת. לא מובן מה באמת מתרחש בפנים, מהי אותה מחשבה שמוטבעת באדם ונותנת לו תחושה של קיום בנפח מסוים. המחשבה מציירת לאדם תמונה שמשפיעה עליו, הופכת למשהו, הוא משפיע עליה ומתרחש עיבוד של מידע. היכן כל זה? זה לא נמצא במוח.

למעשה ישנו רק ״מוח" אחד עצום שהייתי קורא לו ״שדה כוח״, שבו קיים הכול בצורה מוחלטת. הוא נקרא ״בורא״ ואנחנו מחוברים לשדה הזה ונמצאים בתוכו כל הזמן במידה פעילה יותר או פחות. עלינו להשתדל לא להגביל את עצמנו ל״חומר האפור״ או לפרטים הקטנטנים, אלא להבין שאין שום דבר פרט לשדה הכוח הזה. למרבה הצער אנחנו לא תופסים אותו בנפח המלא, אנחנו לא רואים כיצד הכול מקושר הדדית לאחד יחיד ושלם. התמונה האמיתית של הבריאה חומקת מאיתנו ולכן נדמה לנו שזה לא מובן, איך ומאיפה. אבל דווקא הגילוי שהתכונות של המוח הן אין סופיות ושהוא מהווה רק את אותו חלק שבא במגע ביולוגי עם מחשב-על רוחני, יביא אותנו לקבלת העובדה שלמעשה אנחנו נמצאים בתוך הבורא והמשימה של האנושות היא לגלות את התקשורת שלנו איתו.

הערה: חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה ג'ון אקלס אומר, "המוח לא מייצר מחשבות, אלא רק קולט אותן מבחוץ. לפיזיולוגים בינתיים לא ידוע היכן נולדות תיאוריות והיפותזות או מאין באים הגילויים. גם אני חושב שהמוח זה יצור בתוך יצור, סוד שנמצא מאחורי שבעה חותמים".

התייחסותי: זה נכון ולכן צריך ללמוד את חכמת הקבלה.

הערה: הכירורג הרוסי הנודע פירוגוב כתב, "מוחו של אדם מסוים משמש כאיבר חשיבה של המחשבה הגלובלית. צריך להכיר בכך שפרט למחשבה מוחית, קיימת גם מחשבה אחרת, עליונה, גלובלית".

התייחסותי: כן, בוודאי. כולנו מקושרים דרך מה שנקרא ״מוח״, אבל זה כבר לא מוח, זו נשמה.

הערה: בקשר ל״נשמה״, כאשר שאלו את איש האקדמיה סמינוביץ', "היכן מקומה של הנשמה, במוח שבראש, במוח שבגב או בלב?", הוא ענה, "נדמה לי שהישות הזאת אינה צריכה מקום. אם היא ישנה, אז היא בעלת הבית בכל הגוף".

התייחסותי: לא. ״נשמה״ זה שדה כוח עצום, הכוח של השכל העליון שבו אנחנו קיימים.

שאלה: האם ניתן לומר היכן המקום שלה?

תשובתי: ראשית, בעולם העליון אין מקום, מרחב או תנועה. שנית, הגופים שלנו לא קיימים, זוהי אשליה שמצטיירת בנו. ספר הזוהר וחכמת הקבלה מדברים בגלוי על כך שאנחנו מתארים את עצמנו ואת העולם שלנו בנפחים וצורות מוגבלים מאוד שלמעשה אינם קיימים, אלא זוהי אשליה.

שאלה: האם אנשי האקדמיה יוכלו להגיע להבנה הזו?

תשובתי: באופן עיוני או באופן כלשהו אחר הם ינחשו, אבל לא יוכלו להגיע לזה מבחינה מדעית. לשם כך כבר צריך להיות בעל ראייה אחרת. בהדרגה הם יגיעו לחכמת הקבלה, יסתלקו מ"החומרים האפורים" שלהם ויתחילו להשיג את העולם דרך הרצון להשפיע. בינתיים עיקרון השגת העולם מתרחש אצל החוקרים דרך השכל, אבל הוא צריך להתרחש דרך רצון אחד ויחיד, במידת ההתכללות שבה האדם מתחיל להשיג את עולם האמת.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 4.7.2016

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/TcdsJ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest