דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / "עשיריות" / מיני מודל של המציאות הבנוי מעשרה אנשים

מיני מודל של המציאות הבנוי מעשרה אנשים

שאלה: אנחנו מציעים סדנה, "שולחן עגול", ככלי לקבלת החלטות לפתרון כל בעיה בעבודה ובמשפחה. אבל אם כל אחד בתוך המעגל מבטל את עצמו, אז מהיכן תגיע ההחלטה? מי יהיה המחליט?

תשובתי: אין אמצעי אחר לקבלת החלטות מלבד החיבור. אנחנו רואים כיצד זה קורה היום בעולם. אף מנהל לא יכול לקבל החלטה בעצמו. ואם הוא כן עושה כך, אז ללא ספק הוא טועה.

זה שייך לכל מנהל בכל תחום: בפוליטיקה, בכלכלה, במסחר ובתעשייה, בטכנולוגיה, בחינוך, בתרבות, במשפחה… מה שלא יהיה, אם אדם מקבל החלטה לבד, ככל שתפקידו יותר גבוה וההחלטות שלו משפיעות על מעגלים יותר רחבים, כך הטעויות שלו יותר גדולות.

אנחנו רואים שזה כך, והם בעצמם מרגישים שהם טועים. קודם הם הרגישו אחרת, הם הכירו את המנגנונים שעומדים לרשותם: צבא, משטרה, כלי תקשורת. אבל היום זה כבר לא כך. נכון להיום, כל אדם שמקבל החלטה, כבר מלכתחילה חייב להסכים עם כך שהוא טועה. כי את ההחלטה אפשר לקבל רק על ידי חיבור.

לא חשוב באיזו רמה מתקיים החיבור, אנחנו לא חייבים להיות בגמר התיקון. נדרש מאיתנו להגיע להחלטה באותה הרמה שאנחנו משתדלים להידמות לבורא במידת האפשר. אפילו במצב לא מגולה.

אין צורך לפחד מכך שבינתיים אנחנו לא מסוגלים לגלות אותו. זה לא עניינינו מה תהיה התוצאה, אבל אנחנו חייבים לקבל החלטות ביחד ולחפש פתרון בתוך החיבור בינינו. כל מידת חיבור מספיקה נכון לזמן הזה, לרגע הנתון ולרמה הנתונה.

פשוט אין לנו ברירה. עד היום אנחנו התקדמנו על ידי ההנהגה העליונה, העולם כולו נפעל על ידי הטבע כמו מכונות, כמו רובוטים. אבל החל מרגע זה והלאה אנחנו מחויבים להגיע לחיבור, לערבות, בהדרגה מלמטה למעלה. לכן, אנחנו חייבים בעצמנו לקבל החלטה, במקום הבורא.

הבורא יכניס אותנו כל פעם למצבים יותר ויותר מתקדמים ועלינו להתאים את עצמנו אליהם. ואם אנחנו לא נתאים את עצמנו אליהם, אנחנו נסבול. באותה המידה שאנחנו לא דאגנו להתאים את עצמנו אליהם, אנחנו ניכשל.

החל מעכשיו אנחנו חייבים לקבל החלטות משותפות בכל נושא אפשרי עד כמה שאפשר. כל החלטה אינדיבידואלית תהיה טעות, והחלטה של הקבוצה, של "שולחן עגול", של סדנת עבודה, תהיה נכונה. אם אגואיסטים יושבים ביחד ומשתדלים להגיע להחלטה ביחד, הם לא יטעו. אין ברירה, אנחנו חייבים לגדול עכשיו, כך, מלמטה למעלה.

בעולם המודרני פועלת השגחה עליונה חדשה. ההשגחה העליונה התקדמה רק בקו אחד, כפי שדוחפים בהמות על ידי מכות. היה לנו רע, ואנחנו ברחנו קדימה, זאת כל ההנהגה. מלמעלה סימְנו לנו מסלול כלשהו וכך הובילו אותנו. אבל עכשיו פועלים עלינו שני קווי הנהגה, לכן, אדם אחד אינו מסוגל לקבל החלטה, אלא רק קבוצה שלמה. חובתה למצוא פתרון ב"קו האמצעי" שהוא חיבור בין "דעת התחתון" ו"דעת העליון".

בדיוק על בניית מכשיר כזה לקבלת החלטות נכונות אנחנו עובדים בסדנאות, דנים על השאלות ב"עשיריות". בהדרגה, במהלך הדיון, הקבוצה מביאה את עצמה לצורת העולם האינטגרלי ומקבלת החלטה "אינטגרלית", בתנאי שכל אחד מבטל את עצמו כלפי מרכז הקבוצה, כלפי "כדור הפטל".

בצורה כזאת הקבוצה בונה בתוך עצמה מיני מציאות. קיימת שם נקודה מרכזית שבתוכה אנחנו רוצים לגלות את הבורא ולשם כך בונים כלים על ידי חיבור, על ידי ביטול עצמי בערבות הדדית. בתוך ה"עשירייה" הזאת נמצא מודל שלם של כל המציאות.

אנחנו כבר לא צריכים לצאת מתוך ה"עשירייה", אנחנו יכולים להשתמש בה כדי לפתור כל שאלה. כדי להמשיך להתקדם חייבים להידמות יותר ויותר לבורא, להשפעתו, כלומר לדאגתו לאנשים. בלתי אפשרי להשפיע לבורא בלי להשפיע לזולת. לכן, קיים התנאי ההתחלתי – "מאהבת הבריות לאהבת ה'". הבורא יקבל את ההשפעה מצידנו רק בתנאי שאנחנו פונים עם ההשפעה לכל הנבראים.

מתוך שיעור בנושא הכנה לכנס, 02.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הכנה לכינוּס הגדול
עידן של החלטות קולקטיביות
קדרה משותפת של מילוי רוחני

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/TcF9i

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest