דף הבית / חינוך, ילדים / מינימום ייסורים, מקסימום הנאה

מינימום ייסורים, מקסימום הנאה

Laitman_2010-12-25_9595.jpg

הייתי רוצה לדבר על התנאי שהטבע מעמיד לפנינו. עלינו להגיע לאהבה מוחלטת בין כל שבעה מיליארד בני האדם בעולם. האם התנאי הזה באמת מוחלט? האם אנחנו מסוגלים לבצע אותו? האם זה נכון שאם מצליחים, אפילו חלקית, אם לפחות מתקדמים בכיוון הזה, אז כל פעם אנחנו נראה שזה מועיל לנו, משנה אותנו, את הסביבה כולה ואת כל החיים שלנו לטובה?

הטבע של כל אדם, מהותו, היא הדאגה לעצמו. האדם אינו מסוגל לחשוב על משהו אחר. אם לבדוק, לחקור את כל הפעולות שלנו, נראה כי אנחנו זקוקים לאנרגיה כדי לבצעם. אפילו בפעולה הפשוטה ביותר, למשל, כאשר אני מעביר את היד ממקום למקום עלי להשקיע מאמץ. אבל האנרגיה הזאת יכולה להופיע ולשרת אותי רק בתנאי שעל ידי זה אני אפיק לעצמי תועלת כלשהי.

בצורה כזאת, יש לנו את התנאי הבא: כל תנועה פנימית בתוך אטומים ומולקולות, כל תנועת גוף, כל תנועה ברגש ובשכל שלי, דורשים שאראה את המצב הטוב שיהיה בסוף התהליך. כך אני מתייחס לכל דבר בחיי.

פעולות מסוימות אני מבצע בצורה אינסטינקטיבית. למשל, בזמן שאני יושב על הכסא, אני לא חושב באיזו תנוחה לשבת, בזמן שאני מדבר אני לא חושב על האינטונציה. ברוב המקרים והפעולות הכול מתממש בהתאם לחשבון פנימי, ובתוכי מקנן הרצון האגואיסטי להרגיש טוב, לחוש הרגשה טובה. אני רואה זאת כתוצאה הרצויה של כל הפעולות שלי.

התקווה להרגיש טוב כל פעם פועלת ומקבעת אותי במצב זה או אחר. לכל מקום שאני הולך, מה שאני עושה, מה שאני אומר, איך שאני מתנהג – כל זה רק כדי לרכוש את האמצעים הטובים ביותר להרגיש טוב יותר. אני רוצה לאכול, לישון, לטייל, אני חייב לעבוד על מנת לפרנס את עצמי וכולי. כל זה רק כדי להביא לעצמי תועלת. למעשה, זאת התמצית של חיי, כיצד להשיג תועלת גדולה יותר עם מינימום ייסורים ועם הנאה מקסימלית, כדי להתמלא ממה שרק אפשר.

במה אני יכול להתמלא? זה תלוי בחינוך, בהשפעת הסביבה, בסולם הערכים שאני קיבלתי, וגם בהרגל שנעשה טבע שני, מה שמרגילים אותי עם זה אני חי, גם אם זה לא טבעי. כך אני חי, עושה בחיי בעיקר לא בגלל שרציתי לעשות זאת מהתחלה, אלא בגלל שהחברה, הוריי, המחנכים, הרגילו אותי לכך. בסופו של דבר אני פועל בצורה אוטומטית בלי לחשוב על כך.

יש בחיים גם דברים אחרים: אני חייב לעשות אותם, והם דורשים מאמץ פנימי, כאשר אני משכנע את עצמי שזה כדאי לי. נניח, שמצלצל השעון המעורר, ואני קם למרות שבא לי לישון. יתכן שאני עובד בעבודה קשה ולא מעניינת, אך בכל זאת אני יודע שבסוף יום עבודה מפרך אשוב למשפחתי, לאווירה המשפחתית החמה, אוכל לנוח ולהרגיש טוב. תמורת ההרגשה הזאת צריכים לשלם, ולכן אני משקיע.

כל פעולותיי, כל קשריי עם אנשים מסוימים וההתרחקות מהאחרים, בסופו של דבר נועדו גם ליצור עבורי סביבה נעימה יותר.

לכן, אני כל הזמן דואג להרגיש את עצמי טוב יותר. זהו הטבע של כל אחד מאיתנו והוא שייך לדרגת ה"חי". בעצם, הטבע ה"דומם", ה"צומח" וה"חי" נמשך תמיד להרגיש טוב יותר, למצב טוב יותר. לכל הייצורים מצב כזה נראה מאוזן יותר, שאז הם לא ירגישו לחץ או יימשכו הצידה, אלא יחיו בהרמוניה עם מה שנראה להם חיים טובים יותר.

מסתבר, שכל חיי אני שומר על "החוק של הרגשה טובה יותר". זהו התנאי לקיומנו, והטבע האגואיסטי כל הזמן מכוון אותנו לזה.

מתוך שיחה מס' 13 על ה"חיים החדשים", 11.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אל תטביע אחרים היום, כדי שמחר לא יטביעו אותך
קשר ברמה הרגשית
שותפות וביטוי עצמי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/7atcQ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest