קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הכנס הווירטואלי באמריקה, שיעור מס' 1
שאלה: האם אפשר לומר, שהשבירה של הכלי הכללי תתוקן, כאשר כל בני האדם שעל פני כדור הארץ יתאחדו איתנו במלואם?
תשובתי: השבירה מתחלקת לשלבים, ובאופן זהה מתחלק לשלבים גם התיקון.
אנחנו מתקנים את הכלי הכללי בסדר מהקל אל הכבד, בזה שמתחילים מהחלקים ה"שקופים, זכים" ועוברים לחלקים יותר "גסים". הראשונים נקראים "אבות", והשניים נקראים "בנים".
בכללות, התהליך מתחלק לשלושה שלבים, שכל שלב נמשך 2,000 שנה, מאדם ועד גמר התיקון. ואנחנו קרובים ל"קו הסיום", מפני שחיים בשנה 5,774 לפי לוח השנה היהודי.
למעשה, כל מה שקדם לנו, כבר מתוקן. אבל אנחנו לא יודעים ולא מרגישים את זה, מפני שהידיעה וההרגשה של זה, לא הייתה מאפשרת לנו לתקן את החלק שלנו.
אני אתן דוגמה: נניח, שאתמול הרגשתי עלייה, תוספת כוחות והתרוממות, ואחר כך נפלתי כמו מצוק לתהום, לייאוש וחוסר תקווה. ההרגשה של העלייה התפוגגה. נוצר הרושם שהיא לא הייתה בכלל. לאחר כל הירידות שבדרך אני "מצאתי את עצמי במינוס".
כך גם אנחנו עברנו הרבה מצבים במהלך תיקון העולם, אבל עכשיו מרגישים שליליות (-). מתגלה רצון חדש ולכן רע לנו. כזה הוא המצב הנוכחי, אבל לא צריך לחשוב שהכול שבור. פשוט נכון לעכשיו נשאר לנו רק כלי קטן, הדורש תיקונים קטנים. האמת, שהם לא קלים, מפני שהיום אנחנו מגלים את השכבה הרביעית של הרצון, את הדרגה הרביעית, האחרונה של העביות. אבל בכל זאת, אנחנו מסוגלים לתקן אותה.
לכן, הבעיה שלנו היא, ה"מינוס" הנוכחי. זה מוכר לכל אחד: כאשר אתה נופל למטה, כל העליות הקודמות נעלמות כלא היו. הרגע הנוכחי, השוטף, משתלט על הרגש. לכן, לא צריך להתייאש, העבודה לא מחכה.
בחזרה לשאלה: כן, בסופו של דבר אנחנו צריכים לתקן את מה שמכונה "99%" מהאנושות. דווקא זה הוא "צו השעה".
מתוך שיעור מס' 1 בכנס הווירטואלי באמריקה, 16.11.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הנשמה הכללית שלי ושלנו
ההשתקפות המחולקת של האיחוד
נשמה אחת לכולם
