דף הבית / אהבה / מטרת הבריאה היא להגיע לאהבה

מטרת הבריאה היא להגיע לאהבה

מטרת הבריאה היא להגיע לאהבה. והפירוש של אהבה הוא לא כפי שמקובל בעולם שלנו, לא כמשיכה גופנית שבכלל אינה שייכת לאהבה, אלא רק לקבלת סיפוק עצמי.

האהבה האמיתית היא חיבור, שעל ידו אנחנו מרגישים את החסרונות של הזולת ופועלים כדי למלא את רצונותיו. החיסרון גובר בזמן העלייה. הוא הוכן עבורנו כבר מראש בכל מדרגה. אבל כדי להשיג אותו עלינו לעלות מלמטה, מתוך השבירה למעלה. כלומר, אנחנו מתקדמים תמיד נגד האגו שלנו, נגד השבירה.

לכן, על ידי היגיעה שלנו אנחנו צריכים להגדיל את הרצון שהוכן עבורנו מלמעלה פי תר"ח פעמים. ואז אנחנו נגלה את הקשר שהיה קיים בינינו קודם בעוצמה יותר חזקה פי תר"ח פעמים.

כמו טיפת הזרע, נקודת הרצון שהייתה דבוקה בתוך אור אין סוף גדלה עכשיו פי תר"ח פעמים, כי חייבת כל פעם להתייגע כנגד הרצון השבור שלה. כך היא עוברת את שלבי העיבור, היניקה, המוחין עד שמגיעה להשתוות הצורה עם האור העליון.

בעל הסולם כותב באגרת י"א: "צריך להרגיש את האהבה, כי זה הסיכום של כל עבודתנו, הדבקות והיא אינה מורגשת אלא במקום חסרון, שז"ע "כל המצטער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור".

ההכנה לדבקות עם הבורא נעשית בעזרת העבודה עם הציבור, ששם מתרכז כל החיסרון אליו. כך אני יכול לבנות את ההשתוקקות שלי לאהבה. במידה שאני יכול לפתוח את עצמי כלפי אהבת הזולת, כך אני מכין את עצמי לדבקות עם הבורא.

ו"במדה שאדם מודד מודדין לו". "אתערותא דלעילא" לא יכולה להיות יותר מ"אתערותא דלתתא". כי הכול נמדד על ידי מידת החיסרון, ולאור העליון אין מידה.

וכבר שמעת הרבה, שכל טוב דאתערותא דלתתא [של התעוררות מלמטה] אינו נוהג אלא בהשכלתינו להרגיש החסרון. אני לא יכול לקבל חיסרון מוכן, אלא עליי לבנות אותו בעצמי, שלב אחר שלב, בחיפושים שונים, דרך עליות וירידות ביחס כלפי הסביבה. לא חשוב החיסרון, אלא לימוד האומנות להשיג את החיסרון. בצורה כזאת אני לומד את דרכי ה'.

כמו שהוא ערוך לפנינו מהשי"ת, אנחנו לא בונים את החיסרון בעצמנו, אלא מגלים אותו על ידי המאמצים שלנו.

"תפילה עשתה מחצה", כי כל עוד שאינו מרגיש חסרון המחצה, כלומר, החלק שנחלק מכל והחלק אינו מרגיש כראוי, אינו מסוגל כלל לדביקות השלם.

יש חיסרון ויש נגזרת מתוך החיסרון, כלומר, חיסרון שיהיה חיסרון, כמו "תפילה קודם תפילה". אנחנו מרגישים חיסרון חלש לרוחניות אבל הוא לא אמיתי. זה מתיש ומייסר אותנו ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה.

כי לא ליתרון יחשב לו, והאדם לא ישמור ולא יקיים שום דבר שאין בו צורך. אנחנו לא מרגישים שום חיסרון לחיסרון הזה. לכן, בעצם הרגשת החיסרון היא כבר השכר.

והשמיענו חז"ל אשר יש סגולה להרגשה זו בכח התפילה, וכשיתמיד להתפלל ולחשוק לדבקה בו בתמידות. הרי התפילה מסוגלת לעשות מחצה, כלומר, שיכיר שמחצה היא, וכשיתרבו הניצוצין ויובלעו באברים, ודאי יזכה לישועה השלמה ויודבק החלק בכל לנצחיות."

מתוך ההכנה לשיעור, 18.06.2014

ידיעות קודמות בנושא:
תראה כמה זה טעים!
איך לבקש כדי שיתגשם
מהו חיסרון רוחני

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest