מחקר האדם

שאלה: מדוע חכמת הקבלה שמה את האדם במרכז הבריאה, במרכז המחקר, ולמעשה חוקרת הכול כלפיו?

תשובתי: כי האדם מקבל את הצורה, את התמונה הכללית שמצטיירת בו, ולה הוא קורא "מציאות". והמציאות הזאת מתרחשת רק בו, בחושים שלו, כלפי חושיו, ולכן, באדם תלוי איזו תמונה מצטיירת בו, והיא יכולה להשתנות.

חכמת הקבלה מסבירה לנו שאפשר לשנות את תכונות האדם, ובהתאם לזה משתנה תמונת המציאות. האדם הרגיל אינו מסוגל לשנות את תפיסת המציאות שלו, כי הוא לא "בעל הבית" על החושים שלו. הוא נולד עם החושים האלה והוא רק מגדיל או מקטין אותם, או באמצעות מיקרוסקופים או טלסקופים, רדארים למיניהם, וכן הלאה, העיקר זה הראייה והשמיעה. והחושים הטבעיים שלו נשארים כמו שהם. וגם השכל, שהוא סך הכול משרת לחושים, להרגשה, הוא גם למעשה תלוי בחושים. כך הוא מתפתח.

לכן אנחנו רואים שבני האדם מאז ומתמיד ועד היום הזה, לאורך כל ההיסטוריה, רואים את אותה המציאות. אותו כדור הארץ, הכוכבים, תוצאות למיניהן בטבע. ואף על פי שהם יותר מבינים מה שקורה, בכל זאת, זה באותה התמונה. שמו לפניך על הקיר איזו תמונה, ואתה צופה בה עשרת אלפים שנה, וזהו.

עכשיו השאלה, האם אתה צופה בתמונה והתמונה הזאת קיימת, אמיתית, או כמו שאומרים בזמננו הרבה חוקרים, פיזיקאים, מאיינשטיין והלאה, שהתמונה הזאת היא תמונה סובייקטיבית לחלוטין. היא תלויה בחושים שלנו, היא תלויה בתכונות הפנימיות שלנו, ואם נחליף את התכונות שלנו אז נראה תמונה אחרת. איזו? תמונה שתתאים לתכונות שלנו באותה העת.

מתוך התוכנית "עולמות נפגשים – קבלה ומדע" מס' 6, 16.5.2014

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest