דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מחוסר אונים מוחלט, למימוש עצמי

מחוסר אונים מוחלט, למימוש עצמי

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 5

שאלה: איך אפשר לא לברוח מהעבודה הרוחנית, כאשר אתה מרגיש ריקנות? מצד אחד, ההרגשה לא נעימה, ומצד שני, מובן שזה הכיוון הנכון.

תשובתי: הפעולה היחידה שהאדם יכול לעשות, זה לחזק את עצמו בסביבה נכונה. זה מה שניתן לנו. אני עושה את זה איך שאני מסוגל על ידי כל מיני פעולות: בצורה פיזית, מכאנית, שׂכלית, מוסרית, רגשית, לא משנה איך. ואם לא, אז לצעוק לבורא, זה כבר בכלל טוב.

עכשיו יראו לך שאתה יכול להימצא בין חברים, לשבת ביניהם, לשיר יחד איתם. אחר כך תבוא אכזבה. אחר כך אתה תתחיל לבצע איזה שהן פעולות אחרות: אולי לא לשיר, אלא ללמוד יחד איתם, או לא ללמוד, אלא להפיץ יחד. אתה כל הזמן תתאכזב, כל הזמן תרגיש שזה לא מספיק כדי להתמזג איתם, וכך עד שכביכול אתה כבר עשית הכול, ובכל זאת מרגיש ריק. אז אתה תתחיל לצעוק. ובזה גם כן תגיע בהדרגה לצורך להתמזג איתם, אבל אתה לא מסוגל לעשות זאת בעצמך, כי רק הבורא עושה את זה. כלומר, כבר ישנם אתה, הם והבורא ביניכם. זהו. חתונה. כך זה עובד. אבל בהדרגה.

אתה רואה, שבכל אבחנה יש צבירה הדרגתית של פוטנציאל שלילי, עד שהוא פורץ. וכל פעם שהוא פורץ, אז המצב האחרון שלו זו הרגשה של אפיסת כוחות מוחלטת, כאשר שום דבר לא יכול לעזור אלא רק פנייה לבורא. אם כבר יש לך ניסיון קודם, אז לפי מצבים מסוג זה אתה כבר יכול לשפוט שאלה הם רגעים שמתאימים למימושם.

מתוך שיעור מס' 5 בכנס בסנט פטרבורג, 14.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
במרכז החלל הריקני
עד שה"רע" לא ייראה כטוב…
באפיסת כוחות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/7OAQD

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest