מזונו של האדם

"ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם" (ויקרא, פרשת "אמור", כ"ג, י"ד).

הלחם, מגלם בפני עצמו את תכונת החסדים, לכן תיקון האדם מתרחש דווקא סביב המצב הזה.

בתיקון הרוחני שלנו לפני העומר, יש לנו עסק עם כל דבר, רק לא עם לחם. לחם, זה כבר מזון של האדם. אלה שמתקנים בתוכם את העומר, כלומר קוצרים, אוספים, קושרים את היבול ואחר כך הופכים אותו למוצרי מאפה מקמח, מגיעים למדרגה של השפעה מלאה.

תחת המושג "מוצרי מאפה מקמח" מתכוונים להשגת רצונות אגואיסטיים שצומחים מהאדמה, מהמצב הנמוך ביותר, כאשר האדם יכול לגדל אותם ולהופכם לתכונת ההשפעה.

ככלל, בכל אחד מאיתנו נמצאות תכונות אגואיסטיות בדרגת דומם, לכן אנחנו יכולים באין מפריע לתקן אותם. ואילו כאן מדובר על כך, שאנחנו מגדלים בתוכנו את התכונות האגואיסטיות שאותן הופכים למזון עבור המדרגה הרוחנית "אדם".

בזה אנחנו יוצרים את הבירור העצמי הפנימי שלנו, בכך שיודעים כיצד לגדל בתוכנו את האגו, כיצד לנהל אותו, איך הוא יגדל בקווים שמאל וימין, ואנחנו נתקן אותו, בזה שמשווים ומתאימים אותם ומתקדמים קדימה בקו האמצעי.

כל מה שמדובר עליו בתורה מכוון רק לחיבור ואיחוד שלנו, ומורה באיזו דרגה, באילו תנאים, אילו חלקים של הרצון שלנו מתחברים ביניהם ומשלימים בצורה הדדית זה את זה בהידמות והשתוות לבורא. זה כל מה שהאדם צריך לעשות בעולם הזה, חוץ מסיפוק מינימלי של הצרכים הבסיסיים שלו.

כאשר אנחנו מסיימים את התיקון הרוחני, בזה שמספקים את עצמנו בדרגות דומם, צומח וחי על ידי "פירות הארץ", אז העולם הזה נעלם. ואנחנו נשארים להתקיים במצב המתוקן והנצחי. נשתדל להגיע אליו עוד בחיים בעולם שלנו, ולשם כך ניתנה לנו חכמת הקבלה.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 28.5.2014

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/tBlOg

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest