דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מותו של "לב האבן"

מותו של "לב האבן"

כמו שכותב בעל הסולם ב"הקדמה לספר הזוהר", אנחנו חייבים "למות ולהירקב", ושלא יישאר מאיתנו כמעט שום דבר. ואחר כך אנחנו "קמים לתחייה" כבר עם תכונות חדשות. כמובן, אין לתאר את התהליך הזה כמו סרט הוליוודי. הרי, בספרי מקובלים אין אף מילה אחת על העולם שלנו, הם מדברים רק על תופעות ומונחים רוחניים.

מדובר רק על הרצון לקבל שהוא האובייקט היחידי שבכלל קיים, ובו חכמת הקבלה עוסקת. הרצון הזה הוא קבוע, אמנם שהוא מאין, אבל הוא יש.

קיימות שתי אפשרויות לתפוס, לממש ולסדר אותו: על מנת לקבל או על מנת להשפיע.

מלכתחילה ניתן לנו רצון לקבל בעל מנת לקבל, כמו שכתוב: "בראתי יצר רע". כך הרצון לקבל האגואיסטי סוגר אותנו ברמה בהמית ולא נותן לנו לעלות לדרגת האדם. היא סגורה בפנינו, ואנחנו יכולים לעלות אליה רק בתנאי שנתעלה מעל הרצון לקבל שמתגלה כאן. כך אנחנו ניכנס לעולם העליון, למימד העליון.

ואז, אחרי שהרצון להשפיע ישנה אותנו, אנחנו נתפתח בשני קווים: "קו ימין" ו"קו שמאל". "קו שמאל", זה הרצון האגואיסטי שמתעורר בנו יותר ויותר, וב"קו ימין" אנחנו פעם אחר פעם מתקנים אותו על ידי האור המחזיר למוטב והופכים אותו לרצון להשפיע. כך מתרחש התהליך, במקביל, זה לעומת זה, עד שכל הרצון לקבל "יירקב" עד הסוף, עד המצב שנקרא "מוות".

אבל זה לא מספיק, הרי, אנחנו עוד לא הפכנו אותו לרצון להשפיע של ממש. אנחנו רק עבדנו מעליו בכל מיני צורות. עשיתי ממנו משהו, אבל החלק שלא יכולתי להשתמש בו כל הזמן יצא כביכול למטה מהיכולת שלי. ואז מגיע זמן לפעולה מיוחדת – "תחיית המתים".

אנחנו רואים כאן כמה שלבי התפתחות שבאים לידי ביטוי בכך שהאדם משתמש ברצון שלו באופנים שונים. בשלב הראשון הוא יוצא מהעולם הזה לעולם הרוחני ומעדיף להתרומם מעל כל מה שיש לו כאן ולחיות בהשפעה במקום קבלה. לאחר מכן הוא עובר את ה"מחסום" ומגדל את הכוונות האלטרואיסטיות שלו מעל הרצון שגדל כל הזמן ומשתמש בו כדי להשפיע על מנת להשפיע. אחר כך הוא עובר לכוונה לקבל על מנת להשפיע, ל"ואהבת לרעך".

בסופו של דבר, אחרי השימוש באמצעים הללו, האדם נשאר עם רצון שהוא בכל זאת לא יכול להשתמש בו. זה רצון גדול מאוד שנקרא "לב האבן".

צריך לציין, שכאשר אנחנו נכנסים לרוחניות, אנחנו יכולים לממש רק "קו דק" ממנו. אפילו על ידי העבודה שאנחנו עושים אנחנו מרחיבים את הקו הזה שיורד אלינו מלמעלה למטה, לא בהרבה. הרי, "לב האבן" הוא עיקר הבריאה ועיקר העביות שנשאר לנו לתיקון האחרון. למעשה, "לב האבן", זה לא הרצון שהבורא ברא. את הרצון לקבל הזה אנחנו בעצמנו מגלים ומפרמטים, אמנם, אנחנו לא בוראים אותו בדומה לבורא בפעולה שלו, אבל בכל זאת אנחנו יוצרים משהו חדש.

השורש של הקלקול התגלה ב"חטא עץ הדעת". אחרי שמשכנו את ה"חוט" הזה, אנחנו מגלים את הפער בינינו לבין הבורא, את "לב האבן" שמתגלה בכל מדרגה. הוא מגיע מלמעלה כנתון נקודתי, ובעבודה שלנו על מנת להשפיע אנחנו מגלים עד כמה אנחנו באמת שונים, רחוקים, לגמרי הפוכים ממנו.

"לב האבן" מתגלה לנו מלמטה למעלה עד שמגיע לממדים ענקיים – אבל רק במידה שאנחנו יכולים למחוק אותו, לשרוף אותו, להשמיד אותו. ובסופו של דבר, אנחנו ממיתים אותו סופית, ואחרי שנרקב, הוא מגיע לתיקון שלו. זאת אומרת, אחרי שהרצון הזה עובר את כל השלבים, הוא ממש חוזר לעפר. הוא היה בדרגת המְדבר, ואחר כך חי, ואחר כך צומח, עד שנרקב כולו והגיע לדרגת עפר, כמו שכתוב: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". כך אנחנו מסיימים את התיקון.

ואז מתבצעת פעולה שאנחנו בוודאי לא מסוגלים לעשות אותה, אבל מאוד רוצים בה – "תחיית המתים". "לב האבן" שהפוך מהבורא, מפריד אותנו ממנו. והוא התגלה בזכות המאמצים שעשינו כאילו הם כולם היו מיועדים לזה. כאשר אני רציתי להתקדם לבורא בכל כוחי ומאודי, בכל המאמצים, לפי זה אני גיליתי את ההופכיות שלי מהבורא, אני כאילו גיליתי אותה במעמקי הבריאה שהיו נסתרים ממני. ולכן בתיקון שלה נגמר התיקון הכללי.

בחזרה ל"ריקבון" ו"תחיית המתים": בוודאי, כל זה קורה בעלייה בסולם הרוחני ואין לזה שום קשר לגופים ה"בהמיים" שלנו שחיים ומתים בעולם הזה, כמו כל הגופים האחרים. כל חכמת הקבלה מדברת רק על העניין הפנימי שנקרא ה"אדם" שבנו, ולא על הביולוגיה או הזואולוגיה שלנו ששייכים למציאות הגשמית בלבד.

במאמר "החרות" בעל הסולם כותב, ש"חכמת הקבלה, אינה מדברת כלום מעולמנו הגשמי".

ובספר הזוהר, פרשת "ויצא", 139, כתוב: "אין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים". וגם ב"תלמוד עשר הספירות" בעל הסולם כותב בכרך א': "צריכים לזכור, שכל חכמת הקבלה מיוסדת על ענינים רוחניים, שאינם תופסים לא מקום ולא זמן. כל הקושי למתחילים, כי תופסים הדברים בביטויים הגשמי בגבולים של זמן ומקום חילוף ותמורה, אשר המחברים השתמשו בהם רק לסימנים בעלמא על שרשיהם העליונים."

גם הרב קוק כותב באגרות א': "נבהלתי לראות איך ציירו צורה גשמית למושג אדם קדמון של הקבלה, שהוא רק מושג מטפיזי על דרך השכל הא-לוהי. וחלילה להרשות לעצמנו להגשים מושגים קדושים כאלה".

מתוך שיעור על הקדמה לספר הזוהר, 15.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הירקבות ולידה מחדש
טעות שסודרה במכוון מלמעלה
תחיית המתים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/yl9Eg

2 comments

  1. היי ברצוני לדעת כמה זמן נמשך תיקון לב האבןץ תודה

  2. לב האבן מתוקן בסוף תהליך התיקון ומשך הזמן לתיקון תלוי באדם.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest