דף הבית / קבלה ומדע / חושבים מדע / מוצאו של האדם אינו מהקוף – הוא רק נשאר קוף

מוצאו של האדם אינו מהקוף – הוא רק נשאר קוף

s_nosom_100_wp.jpg

חוות דעתו של אנדריי מרקוב, דוקטור, פלאונטולוג: להתעניינות של בני האדם בעצמם יש שורשים אבולוציוניים עמוקים. הדבר היה מועיל ביותר לאבותינו, מכיוון שההבנה העצמית עוזרת להבין את האחרים, וההבנה של האחרים הינה הערובה להצלחה של הפרימט (קוף) החברתי. אך לעניין זה יש תופעות לוואי: נטייה להערכה עצמית מוגזמת, הפרדה של הקרובים מזרים והפרדה של האדם מבעלי החיים.

ניתן ללמוד הרבה אודות האדם, מתוך השימוש בכינוי "אנחנו", שהבסיס ליחסים הללו הוא לא ההיגיון אלא הרגש. "אנחנו חיות", זה נשמע מעליב, "אנחנו קופים" – נועז מדי. לא נכון שמוצאו של האדם מהקוף, מפני שעל פי הסיווג הביולוגי האדם כפי שהיה קוף, כך הוא גם נשאר!

רק במקרה אחד, האדם, האבולוציה הביאה להופעת מין בעל מוח גדול. הרי בעלי חיים משלמים ביוקר על האיבר הזה: הוא צורך המון קלוריות, לכן דורש יותר מזון, מוח גדול מקשה על הלידה – אצל אבותינו אחוז התמותה בזמן הלידה היה גבוה מאוד, גם התינוקות וגם האמהות היו מתים. אפשר להסתדר מצוין בלי מוח גדול, בדומה לכל הטבע סביבנו.

הערה: לשם מה הטבע פיתח מין מיוחד עם מוח גדול ללא הצדקה, שבמוח הזה המין הזה משתמש רק לרעתו? על השאלה הזאת דווקא בזמנינו אנחנו צריכים לקבל תשובה. אנחנו זקוקים למוח גדול על מנת להכיר את הטבע הגבוה יותר. הרי לקיומנו היומיומי אנחנו מנצלים רק מספר אחוזים בודדים מעוצמתו, כל היתר הוא לשימושו בעתיד!

ידיעות קודמות בנושא:
קיימים הרבה דברים בעולם
גודל המוח קשור לחברותיות
ההתפתחות שמעבר לגבולות התיאוריה של דרווין

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/CDJsu

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest