דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / "מוסר של חמורים"

"מוסר של חמורים"

בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה": "תורת המוסר שנק' אתיקה, מיוסדת על הכרה נסיונית, דהיינו מתוך הביקורת של התבונה המעשית, שכל עיקרה של התורה ההיא איננה אלא סיכום של הנזקים שנולדו לעינינו ע"י גרעיני האגואיזם."

משמעות הדבר היא, שהדקירות החזקות והמכאיבות מכריחות אותנו לגלות את הרע ולהתרחק ממנו. למשל, אם אני נוגע בברזל חם אני מושך את היד בחזרה וצובר ניסיון לעתיד שעדיף להקיף את המקום הזה בגדר, העיקר לא להישרף שוב. באופן כזה ניסיון החיים משמש כבסיס בטוח לרצון להנות ועוזר להישמר ולהתרחק ממה שמזיק.

אך ישנה בעיה אחרת, והיא לקבוע מה בדיוק גורם לנזק. כי אני עצלן, לא מאמין לאחרים, לא מקשיב להזהרות. אפילו הייסורים אינם עוזרים: אני יכול לסבול תקופה ממושכת לפני שסוף-סוף אפרד ממקור הייסורים שלי.

למשל, אם אני מעשן, קודם כל אני צריך להרגיש בפועל שהעישון מזיק לבריאותי. חייב להיווצר מצב שהכאב ממנו ינצח את ההנאה שהעישון גורם לי. וזה דורש זמן…

שאלה: יש לי בחצר חמור שאינו זז מהמקום עד שאינו מקבל כמה מכות. האם אנחנו עד כדי כך דומים לחיות?

תשובה: האגו שלי יותר גדול מהחמור הזה. הרי הוא שייך לדרגת ה"חי", ואני לדרגת ה"אדם". יוצא מכך, שאני יותר גרוע מהחמור.

כל האנושות, כל שבעה מיליארד האנשים סובלים. אף אחד אינו מרוצה מהחיים. ובינתיים כבר רואים בבירור את ה"צונאמי" שמתקרב. חוסר הביטחון מתגבר, הבטיחות שהייתה לפני זה קורסת, ישנם דיבורים על מלחמת עולם, הרעב מתפשט, אסונות הטבע מחמירים… אנחנו כבר בעצמנו לא יודעים מדוע מולידים ילדים. בקיצור, כבר עכשיו קיימות אין ספור צרות, אך האנושות אינה רוצה לעשות שום דבר והולכת בדרך הישנה.

אילו מכות אנחנו חייבים לקבל על מנת להתעורר ולהתחיל לחפש את הפתרון המציאותי? מה צריך לקרות, כדי שנבין סוף-סוף מהו מקור הבעיה ומה לעשות עמה? אנשים פשוט אינם רוצים לשמוע את זה.

תקרא על הייסורים שהנביאים מתארים. זה מה שמצפה לנו אם נמשיך ללכת בעקבות המוסר האגואיסטי. אז נוכל ללמוד רק מהמכות, ולא בעזרת המאור המחזיר למוטב.

יש לנו רק שתי אפשרויות: אור או ייסורים, שגם נגרמים על ידי האור. לפני זה הוא האיר מרחוק והפך ברצונות הלא מתוקנים שלנו לרע שהיה נסבל. ואילו היום הוא מתקרב, והרע שאנחנו מרגישים בעקבות זה, מתגבר במידה רבה. עכשיו הוא כבר מאיים עלינו.

זוהי דרך ה"מוסר", שהיא למידה על בסיס טעויות האגו וניסיון החיים. אבל זה רק עוזר כל פעם לרוץ הצידה למקום שבו אני מרגיש בטוח. ואחרי זה באה צרה חדשה, ואני שוב סובל, עד שהמכה החזקה תיאלץ אותי לקבל החלטה ולברוח פעם נוספת.

הריחוק הזה מהרע אינו התיקון העצמי שלטובתי. "מוסר" כזה אינו מסוגל להביא את האדם להשתוות עם הבורא. ה"מוסר" הזה טוב רק אם ממשיכים להיגרר ולהתקיים בעולם הזה, בדומה לחמור שלך…

מתוך שיעור על המאמר "מהות הדת ומטרתה", 08.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ה"בהמה" סובלת, אבל ה"אדם" שמח
היינו יכולים להפוך את העולם הזה לגן עדן!
נוסחת המעבר אל הטוב

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/cr8o5

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest