דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מה שמושך אותי לאחור

מה שמושך אותי לאחור

בעל הסולם, "מבוא לספר הזוהר," סעיף 10: "מטעם זה מכונות הקליפות בשם מתים כמ"ש זבחי מתים, וכן הרשעים הנמשכים אחריהם, כמ"ש חז"ל הרשעים בחייהם נקראים מתים, כי הרצון לקבל המוטבע בהם בהפכיות הצורה מקדושתו ית'. מפרידן מחיי החיים, והן רחוקות ממנו ית' מקצה אל הקצה, כי הוא ית' אין לו שום ענין של קבלה אלא רק להשפיע לבד, והקליפות אין להן שום ענין של השפעה רק לקבל לעצמן להנאתן בלבד, ואין הפכיות גדולה מזה."

שאלה: מה זה "קליפה"?

תשובה: "קליפה", זה מה שמונע ממני להתקרב לבורא. אני מזהה אותה ככוח שמעמיד אותי מול ההפרעות.

למעשה, מה יכול להפריע לי?

אני רוצה ליהנות, ובדרך מפריעים לי כל מיני דברים, הנאות שמסיחות את דעתי, הפרעות מושכות אותי הצידה מלהידמות לבורא, מונעות ממני להתקדם לאחדות והשפעה. התענוגים האלה נקראים "טומאה".

זאת אומרת, "קליפה" זה דבר מאוד נעים. למשל, יותר נעים לי לנוח בבית מאשר להשתתף באסיפת חברים. נוח לי יותר לחשוב לא על העולם ועל התיקון, אלא על מה שיהיה איתי באופן אישי. עדיף לי לטפל בילדים שלי, ולא בילדים של השכנים.

אבל ה"קליפה" האמיתית היא כשאני מרגיש שאני הולך בדרך מסוימת לגילוי הבורא ובכך אני יכול לעשות לו נחת רוח, אבל פתאום אני מגלה שיותר נוח ונעים לי לסטות, להימשך על ידי משהו. זאת ה"קליפה": היא כאילו נצמדת לבגדים שלי ומושכת אותי לאחור.

את כל זה אנחנו לא יכולים להבין באמת עד שלא נרכוש כוונה מעל הרצון, עד שלא נצא מתוך הרצון ולא נפעל מתוך הכוונה.

לפעול מתוך הכוונה, זה אומר לעשות "צמצום" על הרצון לקבל שלי. אני צריך להיות עצמאי ממנו, ולגמרי חופשי בבחירה שלי. במילים אחרות, כאשר לחלוטין אני לא תלוי ברצון, אני יכול להחליט לעצמי שאני עובד איתו בעל מנת לקבל. יש לי אפשרות לעבוד כדי להשפיע, אבל אני מחליט לעשות דבר הפוך. זה מה שנקרה "טומאה". לעומת זאת, אם אין לי בחירה, אז אי אפשר לדרוש ממני דבר.

לקבל עם הכוונה לקבל, זאת "קליפה", שעוברת דרך כל העליות שלנו עד גמר התיקון. ותמיד נדרשת מאיתנו החלטה קשה מאוד, כיצד לפעול – האם על מנת לקבל או על מנת להשפיע?

מדובר בעבודה עם "אורות" ו"כלים" של הרצון לקבל, ולא על ההנאות "הקטנות" של העולם שלנו. אני נדרש לקבל החלטות ברמה גבוהה מאוד, כשאני מתחיל להרגיש שיש מלך שהוא אגואיסט מטבעו. זה ה"אחוריים" של הבורא, ונראה לי שהם משתלטים על העולם. כך צריך להיות, ובנסיבות האלה אני עושה את ההחלטה שלי.

וקבלת ההחלטה היא אפשרית רק אם אני עליתי מעל ה"צמצום", אם אני לא תלוי באף אחד. אז אני מחליט לקבל על מנת לקבל, והופך ל"קליפה" …

האמת היא, שכוחות הטומאה מקדמים את האדם לקראת המטרה בצורה נמרצת מאוד. הם מעוררים אותו בצורה כזאת שהוא חייב, כמו מטפס הרים, לעלות מעל הכוחות האלה, להתגבר עליהם, ולעלות לפסגה להיכל המלך. וכל צד שלו הוא עלייה מעל הטומאה.

"קליפה", זה כל החומר של הבריאה, הרצון לקבל, שקיבל את הצורה האגואיסטית שלו ובצורה כזאת מוצג לנו. לכן, בלי להתחבר ל"קליפה", לא ניתן לעשות אפילו צעד אחד קדימה.

אבל כמובן, אנחנו לא מתחברים ל"קליפה" בעצמינו. אנחנו תמיד חייבים להיצמד ל"קו ימין", ואז כוחות הטומאה מגיעים בזמן הנכון ובצורה הנכונה.

מתוך השיעור על "מבוא לספר הזוהר," 05.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כפית עבור אימא …
המלכודות של האגואיזם
עץ בטעם תפוח

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/GWFL2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest