מה אפשר לתת לבורא?

בהתחלה אנחנו מתפתחים בזכות ספיגת הרצונות של האחרים. אנחנו מקנאים בהתרוממות, ביגיעה ובעבודה שלהם. אך בהדרגה, תחת השפעת הלימוד המשותף, הרצונות שלנו מתחילים להשתנות ואנחנו מתחילים להרגיש שהמצב של חיבור, דאגה לאחרים והתכללות ברצונותיהם, הוא מצב מיוחד ביותר.

את השינויים האלה מבצע בנו האור. איננו מסוגלים לשנות את עצמנו בכוחות עצמנו. נדמה לנו שאנחנו כביכול עושים את אותו הדבר, עוברים את אותם המצבים ומיום ליום שום דבר כאילו לא משתנה! אך הרצונות מתפתחים לפי ארבע בחינות, וכשאנחנו נמצאים תחת השפעת האור, הם מתחילים להשתנות! העניין הוא שבתוך האור טמונה המטרה הסופית, המצב שקיים כבר במחשבת הבריאה.

לכן האור שמגיע מהבחינה הראשונה ביותר, מבחינת שורש, ומשפיע משם על הרצון שלנו, מעורר בו את כל השינויים שטמונים כבר בתוך הרצון שנוצר על ידי האור הזה. ולכן לא צריך להתייאש! צריך רק לזכור את זה.

ולאחר מכן, לאחר צבירת הניסיון, כל אחד יתחיל להרגיש שהוא נמצא בשדה של השפעה קבועה. ואפילו כשנדמה שכלום לא משתנה, השדה הזה בכל זאת מזמין בנו את השינויים של רצונותינו לפי ארבע הבחינות: הוי"ה.

לכן, בהתחלה אנחנו מגיעים לקבוצת המקובלים כצרכנים, רוצים לנצל אותה לטובת המטרות האגואיסטיות שלנו: לקבל החלטות, לשלוט, לספק את האמביציות שלנו. צריך להשתמש בשלב הזה של ההתפתחות ולתת לאנשים להתקדם עד הגבול שבו זה כבר מזיק לחברה. הרי אנחנו מתחילים בצורה אגואיסטית, ומהאגואיזם ("לא לשמה") אנחנו באים להשפעה ("לשמה").

ולאחר מכן האדם עובר לשלב הבא ומתחיל להבין שלחיבור עצמו יש ערך מיוחד, וזה הרבה יותר גבוה מאשר סתם לנצל את האחרים. הרי אם הוא יחשוב על טובת האחרים, זה יקדם אותו להיות הרבה יותר קרוב לבורא. כך עובד בנו האור ומזמין בנו כאלה שינויים.

ובסופו של דבר, האדם מתחיל לעבוד עם החברה רק כדי לגרום נחת רוח לבורא. הרי זוהי האפשרות היחידה שיש לנו לבצע איזשהו מעשה השפעה. אין לנו מה להשפיע לבורא, אך אנחנו יכולים להשתמש באהבה שלו לנבראים, להשפיע להם, ובכך לממש את אהבתו. אם האדם מבקש רחמים, כלומר השפעה, ובעצמו רוצה להשפיע לאחרים – בכך הוא מאפשר לבורא להשפיע להם.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 03.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האמת אינה משתנה
התחנה האחרונה בדרך
רק האור יעלה אותי