דף הבית / חכמת הקבלה / מהי הבעיה העיקרית שלנו?

מהי הבעיה העיקרית שלנו?

הבעיה העיקרית של האנושות, היא בכך שעליה להכיר שהאדם אינו נמצא בשליטה על המתרחש, אלא שהוא נמצא בתוך מערכת שמגיבה בצורה מדויקת על כל מחשבותיו, ואילו הפעולות הפיזיות שלו אינן מעוררות שום תגובה מצד המערכת.

יש להעמיד את האדם בפני העובדה שהוא משפיע על מערכת הכוחות של הטבע על ידי המחשבות והכוונות שלו, ואילו העתיד שלו תלוי בתגובה מצד המערכת. יש להעמיד את האדם בכאלה מסגרות, בכזאת רשת, שכל הזמן הוא יבין שרק השפעה נכונה על ידי הכוונה, המאמץ הפנימי, זה מה שבונה את העתיד שלו.

מה שאני משתוקק אליו בהווה, ברגע הבא, קובע את המצב שלי. ואם אני מקבל את מערכת הבריאה כיחידה ואינטגרלית, אז על ידי הכוונות שלי אני משפיע על מצבה של האנושות כולה, אני מנהל את מצבה של כל האנושות, והיא משפיעה עליי. כלומר, כפי שאני מתייחס עכשיו למתרחש, כך ברגע הבא תהיה הדרך שלי מותאמת. והכוונה היא האמצעי העיקרי לגילוי התמונה האמיתית, היא מיועדת כדי לגלות את האיחוד שלי ושל מערכת ההנהגה, כולל כל מה שקיים. בינתיים זו רק הרגשת האיחוד של העולם שלנו, אבל במידת הרחבת מעגל של שדה הראייה שלי, היא תכלול בתוכה גם את כל שאר העולמות.

מכאן מתברר, שהבעיה העיקרית היא להעמיד את האדם בפני העובדה של השפעתו הקבועה על מערכת הטבע, על מערכת ההנהגה, מערכת של הקשר החוזר. מה גם, שהמערכת הזאת צריכה להיתפס על ידי האדם כ"דוממת", ומתגלים בתוכה כל החוקים שעליהם מדברת חכמת הקבלה. "דוממת" במובן של חוסר שינוי, "חוק נתן ולא יעבור". אבל כשאנחנו מדברים על המערכת הזאת, מסבירים את פעולותיה בשפה "אנושית", כמו שנאמר "דיברה תורה בלשון בני אדם", מעבירים אליה את הרגשות שלנו, המערכת יכולה להיות רחומה, כועסת וכולי, אבל כך זה נאמר, מפני שכך האדם מבין, האדם מאניש את הטבע, יוצר את הדמות שלו ושל הבורא כנגדו, כמערכת הדומה לו שאיתה הוא מקושר הדדית.

למרות שזה לגמרי לא נכון לשייך לבורא תכונות אנושיות. וזה גם מסוכן, מפני שזה מסיט את האדם משיתוף פעולה הדדי נכון עם המערכת, עם הבורא. האדם מתחיל לחשוב, שגם הבורא יכול להשתנות, כמוהו. כלומר, האדם תופס את הבורא כמו את עצמו, כמי שבוחר את התגובות והפעולות שלו, כקיים במסגרות של הבחירה החופשית. אבל למערכת ההנהגה העליונה אין בחירה חופשית! כמו שנאמר, שבראתי את כל הקיים לפי חוק מסוים. החוק הזה נקרא בשמי, על ידו אני בראתי הכול ודרכו אתם מגלים אותי. הכוונה היא לשם של הבורא בן ד' אותיות, חמש בחינות ההתפתחות של אור ישר (כולל בחינת שורש), שורש, א', ב', ג', ד'.

ואילו אנחנו צריכים להבין, שכאן שום דבר לא משתנה. לדבר על הבורא משמע, לדבר על הטבע, לדבר על המערכת היחידה שפועלת לפי חוק מסוים ואף פעם לא יכולה להשתנות, לשנות את אותם החוקים, את אותה מערכת ההנהגה, "חוק נתן ולא יעבור". לכן לומר: "הבורא הוא רחום", "הבורא משתנה", ולצפות ממנו לשינויים, זו הטעות הגדולה ביותר של האדם.

לאדם ניתנה אפשרות לבחור את הדרך של ההתפתחות הנכונה שלו, בין "דרך יסורים" ו"דרך תורה". הבחירה של הדרך הנכונה להתפתחות, אינה מסתכמת בלהסתפק בהתרחקות מייסורים, כפי שבתת מודע מעורר אותנו לזה הטבע שלנו. הייסורים מהווים בסך הכול רק סימן שאני פועל ומתפתח בצורה לא נכונה. ואילו להתקדם צריך לא "מייסורים" אלא לקראת "מילוי של אחרים, של הבורא", ואת עצמי עליי לשנות כך שעל ידי הפעולות האלה, הייסורים ייהפכו לתענוגים.

ושם, איפה שמתגלים הייסורים בפעולות ההשפעה, שם לבקש מהבורא (מהמאור המחזיר למוטב) לשנות את התכונות שלי, כדי שההשפעה תהיה שמחה. אבל גם במקרה הזה לבקש שמחה, לא מפני שאני רוצה להרגיש שמחה, אלא מפני שבכך אני רוצה לשמח את הבורא, להיות תואם למערכת. אז התנועה וההתקדמות שלי תהיה נכונה. וכאן מתחילה הבעיה: מה יותר חשוב לי, הייסורים שלי או עשיית נחת רוח לבורא והעבודה בקבוצה.

בהצלחה!

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/qX3OX

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest