קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר": "כי תחילה ניתן הדבר מהשי"ת למקבל, ובנתינה זו נותן לו רק הזדמנות לקבל, אבל עוד לא קיבל כלום. עד שיתקדש ויטהר כראוי, אז זוכה לקבל הדבר, באופן שמזמן הנתינה עד זמן הקבלה יכול להתעכב זמן מרובה. ולפי זה מ"ש שהדור הזה כבר הגיע להכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' וכו', הנה זה אמור מבחינת נתינה בלבד, אבל לבחינת קבלה ודאי לא הגענו עוד, עד שנטהר ונתקדש ונלמד ונתיגע בשיעור הרצוי יגיע זמן הקבלה ויקויים בנו הכתוב ומלאה הארץ דעה את ה'."
המקובלים רואים במו עיניהם מלמעלה, שכל מקורות השפע העליונים פתוחים והאור "עוטף" אותנו, אבל אין לנו כלים כדי לקבלו. ההשפעה מלמעלה כבר נמצאת וכבר הסתיימה, הכול מוכן לפעולה, חסרה רק הקבלה מצידנו. הכול תלוי רק בקבלה למטה, בכלים שלנו שעדיין אינם מוכשרים.
"עד שנטהר ונתקדש ונלמד ונתיגע בשיעור הרצוי יגיע זמן הקבלה ויקויים בנו הכתוב ומלאה הארץ דעה את ה'."
שאלה: מה זה "לדעת את ה'"? בשבילי, נכון להיום, הוא משהו נעלם…
תשובתי: ה"בורא", הוא אור עליון שבו טמון מקורו, כוונתו. הבורא נסתר, אולם אנחנו בהדרגה מגלים אותו, מתקנים את כלי הקליטה שלנו. בוודאי שבינתיים אנחנו בכלל לא מבינים מי הוא ומה הוא, מכיוון שעדיין לא קיבלנו כלום. הכלים שלנו הפוכים מהבורא ואנחנו לא יכולים לומר עליו אף מילה. כי מילה היא כבר התרשמות כלשהי. לכן נאמר: "ומה שלא נגלה לא נדע בשם ומילה". כי גילוי אומר הרגשה, טעם.
אבל, כל עוד אני לא יודע כלום על הבורא באמת, מתוך הניסיון שלי, אסור לי לתאר אותו בצורות מוכרות כלשהן, מפני שללא ספק הן בכלל אינן נכונות יחסית למה שאני אגלה.
לכן, המושג "בורא" גורם לנו להיות במבוכה. כי אין כאן במה להיאחז. מה זאת אומרת "גדול"? לפי איזה קנה מידה? מה זאת אומרת "טוב"? טוב עבור האגו שלי? ההסתרה משאירה אותנו בחוסר ודאות…
הערה: לפני שהגעתי לחכמת הקבלה היה לי לפחות מושג כלשהו על הבורא, ועכשיו זה נסתר ממני בהדרגה…
תשובתי: מצוין, אתה מתנקה מהדמויות הדמיוניות. כי האנשים בעולמנו שמונעים על ידי הרצון האגואיסטי שלהם, על ידי הדמיון שלהם, בונים בתוכם דמות כלשהי של הבורא. לכל אחד בורא משלו.
שאלה: אז מה זה אומר "מלאה הארץ דעה את ה'"?
תשובתי: בחכמת הקבלה, "ארץ" הוא רצון. כאשר כל הרצון שלי יתמלא במה שנקרא "בורא", אז אני אגלה אותו לגמרי, בצורה המלאה, המושלמת ובדבקות עימו.
עלינו לגלות את הבורא, את הכוח העליון. ואף שעכשיו אני לא יודע מה זה, אבל הוא צריך להתגלות בי למעלה מכל הערכים שלי, ואז זה באמת יהיה העליון. הגילוי שלו יהיה חזק ביותר בהרגשה שלי, הקובע, המנהל והמשפיע על כל הרגשות והרצונות שלי. הרגש הזה יהיה עוצמתי ביותר מכולם. זה נקרא "העליון", כי הוא העליון ביותר בתוכי.
שאלה: מה זה בתוכי? בתוך הדמיון שלי?
תשובתי: לא. בלתי אפשרי לתאר את מה שלא טועמים. אנחנו צריכים להרגיש "טעמים". על אף שאנחנו מדברים על חלקיקי יסוד כלשהם שיותר מדי קטנים לתפיסתנו או על גלקסיות גדולות שאנחנו לא מסוגלים להכיל בתפיסתנו, אנחנו בכל זאת מרגישים אותם בתוכנו, ב"טעמים". כל פעם נוצרת בי דמות כלשהי, תבנית, ואני מרגיש, "טועם" אותה. בלתי אפשרי לראות, לשמוע, למשש משהו בלי "לטעום" את זה בתוכי.
גם את הבורא אני "טועם". בתוך תפיסתי קיים כוח כלשהו, מחשבה, יסוד, מקור עליון שקודם לי. כל מה שאני מרגיש ומבין, כל קיומי נובע ממנו. ואת זה עליי לגלות.
שאלה: נניח שאני מסתכל עכשיו על תמונה יפה או טועם שוקולד טעים. יחד עם זאת, אני מרגיש משהו, "טעמים". האם אפשר לומר שזה הבורא?
תשובתי: לא. הבורא הוא כל מה שקודם להרגשה ולהבנה שלי. הוא בורא אותן בי, בונה את ה"מוחא וליבא". לכן, אנחנו מכנים אותו "בורא". אני אביא דוגמה לא מדויקת. תאר לעצמך שיש מכונה כלשהי שבונה אותך מאטומים ומולקולות ואחר כך מנהלת ומפעילה אותך. במקרה הזה, המכונה הזאת היא הבורא כלפיך. יתכן שמעל המכונה הזאת עומדת מכונה נוספת ועליה עוד אחת ועוד אחת. וכל מכונה קודמת היא הבורא עבור המכונה הבאה.
שאלה: במה "טעמו" של הבורא שונה מכל יתר הטעמים? וכיצד אני אכיר אותו?
תשובתי: אחרי שתטעם מהבורא אתה לא תטעה ואתה בטוח תגלה אותו, מפני שאתה באמת תקבל רצון להשפיע ואז בתוך הכוונה להשפיע אתה תגלה את התכונה בשם "בורא".
מתוך שיעור על פי "מאמר לסיום הזוהר", 20.12.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הצורך בבורא והשגתו
ממה נבנית דמות הבורא
לטעום את כל העולמות
