מדע רגשי

כנס בסוצ'י. שיעור מס' 1.

שאלה: מה ההבדל בין דאגה לבין שירות? אתה אומר, שאנחנו צריכים למשוך את המצבים העתידיים. לא מובן מה זה, כי זה הרי לא קיים אצלנו בהרגשות?

תשובתי: ודאי. לכן זה לא מובן. אנחנו מבינים רק מה שניתן לנו בהרגשות. החומר של העולם, של הבריאה, הוא רצון, לכן הרגשות הם קודמים. תחילה אנחנו מרגישים ולאחר מכן מתחילים להבין מה אנחנו מרגישים: הסיבות, כל מיני הקשרים, כל מה שמתרחש בתוך הרצון עצמו, כיצד הוא מיוצב, איך אפשר לשחזר אותו וכולי.

חשוב מאוד להבין, שהעיקר זה הרצון, כלומר ההרגשה.

מה שנוגע להבדל בין דאגה לשרות, אז "לשרת" או "לשמש", אלה הן מילים לא טובות, מפני שהן מורות על כך שאנחנו צריכים לעשות משהו מבלי שמבינים בעצמנו מה. כי הורו לנו, ציוו וכפו עלינו. אני לא אומר שזה רע, נניח כלפי השירות למדינה זה דבר אחר. אבל בדרך הרוחנית דבר כזה לא יכול להיות.

בדרך הרוחנית צריך להשיג הכול בצורה רגשית על עצמנו ואחר כך לחקור את הרגשות שלנו. באיזו דרגה של הרצונות הם נמצאים: שורש, א', ב', ג', ד'. איזה אור מתפשט ברצונות הללו בהתאם לכוונה שלנו. מידת הכוונה: שורש, א', ב', ג', ד', קובעת את הכמות של האור שמתגלה, כלומר את האינטנסיביות, העוצמה של הרגשת הבורא שמתגלה באותו הרצון.

כולנו צריכים להתחיל להרגיש כזאת מידה, שבזמן קריאת הספר, לחוות ולמדוד בו זמנית את הרגשות שלנו. הספר צריך להיות מדריך רוחני ורגשי שלנו במלוא מובן המילה, כדי שאנחנו נצחק ונבכה בזמן שקוראים אותו. כי הוא מספר על אילו פעולות בכל רגע אני צריך לבצע בתוכי.

חכמת הקבלה זהו מדע רגשי מאוד, אבל עבור מי שכבר יכול להרגיש את הפעולות האלה על עצמו. ואם לא, אז היא נראית לו יבשה.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס בסוצ'י, 09.06.2014

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest