קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: יעקב מפחד מעשׂיו, ממה הוא מפחד?
תשובתי: נניח שבאתי להתארח אצלך, לפני כן אכלתי ארוחה טובה ולמרות שאתה מציע לי כל מיני מטעמים, אני לא רעב, כלומר הרצון ליהנות שלי הוא מאוד קטן. אני אומר לך: "אתה יודע, אני לא רוצה שום דבר, אך למענך (למען ההשפעה), אני מוכן להתכבד במשהו קל, למשל תה עם עוגה". קיבלתי את הכיבוד ואינני מרגיש בושה בכלל, אני עשיתי זאת עם כוונה ליהָנוֹת לבעל הבית, הודות לכך שנינו שווים, כי אם אינני מקבל למען עצמי, זה נקרא שאני משפיע לך ואני מלא בכבוד עצמי.
אנחנו יושבים ליד השולחן, משׂוחחים, הזמן עובר ואני מתחיל להרגיש שנהייתי רעב. אתה אומר לי: "נו, אולי בכל זאת תטעם משהו?". אך כעת אני באמת רוצה לאכול! אני מרגיש ריחות, הם "תוקפים" אותי! מה עליי לעשׂות? אני מפחד להישאר ברצון הגדול הזה. לפניי נמצא תענוג גדול, האם אני אוכל עם הרצון הגדול שלי להחזיק מעמד נגד התענוג הגדול הזה ולבצע את אותה הפעולה כדי ליהָנוֹת לבעל הבית?
אם אני פועל למען ההשפעה, אז אני מגלה את הבורא, ואם אינני משׂיג זאת, אני נופל לֵמה שנקרא "גיהינום", אני נופל ועשׂו שולט עליי. זה נקרא שיעקב מפחד. הוא אינו יודע האם הוא יכול להתגבר על האגואיזם שלו, על הרצון ליהנות שלו, כי הרי עשׂיו קיים בתוכו, הוא מתחיל לדרוש, הוא מתקרב ליעקב ואומר: "אנחנו אחים! בוא נהיה ביחד!".
הרצון האגואיסטי שלנו אומר לנו: "אתה רוצה רוחניות? – אני איתך! אתה רוצה להשׂיג את האור? – אני מאוד אוהב אור! תן לי אותו!". אנחנו צריכים לדחות אותו, לבלבל, להערים עליו, להגיד: "טוב, נתראה מחר", ולברוח כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק. התורה מלמדת אותנו באיזה אופן לעבוד עם האגואיזם שלנו, כדי לקחת ממנו בהדרגה חלקים לתיקון, עד שנתקן את כל האגואיזם.
