מבנה העולם

מבנה העולם
מבנה העולם פשוט – כיוון שהוא מושלם. ודווקא בגלל זה הוא מורכב מאוד. שכן השגת הפשטות הזו תלויה בהידמות אליה, בהבנתה. כל עוד הכרתנו לא תוקנה, אנחנו מסבכים את תמונת העולם, ממציאים כל מיני תיאוריות (תיאורית המיתרים, היקומים וכולי). העולם שאנחנו מתארים לעצמנו – זהו עולם שאנחנו מתארים, ורק אנחנו. איך הוא נראה מחוץ לנו – אף פעם לא נתפוס. בהרגשתנו או בשכלנו.
יש עולם אחר – נוכל להרגיש אותו אם נרכוש חושים, תכונות אחרות. בהתאם להרגשותינו האחרות, הוא יתואר בשכלנו בצורה אחרת. לכן, נכון לעכשיו איננו מסוגלים אפילו לדמיין אותו. משמעות הקיום וההתפתחות של עולמנו – במעבר לעולם אחר.
לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/M8HoR

12 comments

  1. שיעור שני
    אני והמציאות שמחוצה לי

    משך אלפי שנים, עד תקופת ניוטון, המדע היה מתפתח מתוך הנחה שיש מציאות ויש אדם שחוקר את המציאות. אז יכול להיות שאני לא נמצא בעולם, האנושות לא נמצאת, אין חיים על פני כדור הארץ, אבל המציאות כביכול קיימת בפני עצמה. אנחנו יכולים להיות ויכולים לא להיות, בכל זאת משהו קיים מחוצה לנו בצורה אובייקטיבית. אחר כך מתוך החקירות התחילו לראות שזה לא בדיוק כך, שתפיסת המציאות שלנו תלויה בנו. איינשטיין התחיל לגלות את זה כי הכניס בנוסף לחוקי ניוטון מושג של מהירות האדם שרואה את המציאות, שחוקר את המציאות, כך שבמהירויות קרובות למהירות האור המציאות משתנה. שוב, התפיסה שלנו משתנה, אנחנו משתנים, מי שחוקר את המציאות. יש כאן כבר איזו נקודה מאוד חשובה שאיינשטיין הכניס כמהפכה בעולם המדעי, אמנם מצד הקבלה אין בזה שום חידוש, אין פה שום דבר מיוחד, אלא שמה שמיוחד בתפיסה שלו הוא שהמציאות היא יחסית, היא תלויה בדרך בה אני מסתכל, היא משתנה בהתאם להמצאות שלי כלפיה. זאת אומרת התמונה שאני תופס תלויה בי ולא שהיא קיימת מחוצה לי בין אם אני נמצא או לא.

    זאת תורת איינשטיין, מדובר על שנת 1920 . אחר כך התחילו המדענים לחקור הלאה והגיעו לכך שהמציאות לא תלויה רק במהירות בה אני נע לעומתה, אלא שהמציאות שאני תופס היא סובייקטיבית – כמה שאני תופס אותה היא קיימת. זאת אומרת התמונה שמצטיירת בי היא כביכול משהו ממוצע ביני ובין משהו שקיים מחוצה לי, כך שמה שאני תופס, אני תופס בתכונות שלי. אם התכונות שלי משתנות אז התמונה משתנה. זה באמת נכון, אנחנו רואים שחיות ובהמות למיניהן אפילו קרובות אלינו לפי הטבע הגופני רואות ומרגישות בצורה אחרת את המציאות. אם היינו בנויים בצורה אחרת, לא עם חמישה חושים אלא עם עשרה חושים, עשרים חושים, אם היו לנו חושים אחרים או שהיינו תופסים את המציאות בתחומים אחרים, אז ודאי שהתמונה הייתה אחרת. היינו רואים ושומעים, אי אפשר להגיד רואים ושומעים, היינו תופסים את המציאות במה שלא היה נקרא שמיעה או ראיה אלא באלו מן סנסורים אחרים שהיו לנו. היינו תופסים משהו אחר, אבל מה היינו תופסים? מה שהיה מצטייר בנו, מתוך התכונות שלנו.

    אז לפי ניוטון המציאות קיימת מחוצה לי בין אם אני נמצא או לא נמצא, זה לא חשוב. לפי איינשטיין אני תופס את המציאות לפי המהירות שלי, היא קיימת מחוצה לי, אבל אני תופס אותה לפי המהירות שלי. וישנה ההשקפה שהמציאות היא משהו משותף בין מה שיש בחוץ וביני, מאותו שיתוף יש לי תמונה ממוצעת של תכונות מבחוץ ותכונות שלי. חוכמת הקבלה כבר נמצאת בגישה רביעית, שאין מציאות, אין מציאות מחוצה לי. מחוצה לי נמצא מה שאנחנו קוראים "אור עליון", משהו, איזה כוח, אחד, יחיד ומיוחד, אין בו שום דבר, וכל מה שנתפס ממנו אני תופס לפי התכונות שלי – אשנה את התכונות שלי, אקבל מציאות אחרת. זאת אומרת המציאות היא בעצם העתקה מהתכונות הפנימיות שלי בלבד. כשמדברים על זה היום עם מדענים שעד כאן הם כבר הגיעו, הם מבינים שכן, זהו בעצם השלב הבא.

    אבל יש להם שאלה – אם זה לפי התכונות שלי, אז מה אני אעשה עם התכונות שלי? הרי אני נולד בצורה כזאת, אז אני יכול להרחיב את החושים שלי על ידי מיקרוסקופים, טלסקופים, על ידי כל מיני מכשירים? לא. בזה אני לא משנה את התכונות, בזה אני לא חוקר משהו שנמצא כביכול מחוצה לי. כי בסך הכול מה שאנחנו רוצים לדעת הוא מה נמצא בחוץ, אמנם שהוא לא קיים כמו שאני אומר. אבל משהו נמצא, ולוחץ עלי. אם אני אשתווה עם זה, אם אני אקבל תכונות כמו של המציאות החיצונית, אז אני אצא לגמרי מהגוף. אני ארגיש משהו שלא מוגבל לחמשת החושים שלי, אני לא אהיה תלוי בחיים ובמוות, בזמן, מקום, תנועה. אני אצא לגמרי ממה שנקרא "האדם הביולוגי" ואתקיים בחושים אחרים ובתפיסה אחרת – בהרגשה אחרת. והם מקבלים את זה ומסכימים עם זה, אלא שהם לא יודעים איך דבר כזה אפשרי מבחינה לוגית. אבל התפיסה כבר קיימת וגם נכונות ורצון להגיע לזה.

    ובאה חוכמת הקבלה ואומרת – אנחנו לא צריכים לעשות שום טיפול לחושים שלנו, נעזוב אותם בהמיים כמו שהם, שיישארו כך. אנחנו רואים ומקובלים כבר כתבו על זה לפני אלפי שנים שלא נוכל להיטיב את הקיום שלנו בעולם הזה, זאת אומרת בתפיסה הזאת. אם נתחיל להרחיב את החושים, אם נקבל יותר פרטים על החושים שלנו, איך הם תופסים משהו מבחוץ, זה לא יעזור לנו, זה לא יעזור לקיום שלנו כי סך הכול אנחנו לומדים בעצם על עצמנו, איך אנחנו בתוכנו. אבל מה זה ייתן? אנחנו בכל זאת לא מתקרבים במאומה לאיזון הכוחות בינינו לבין מה שנמצא מחוצה לנו. ההבדל, ההפרש בין הכוח הכללי שנמצא מחוצה לנו ואיך שאנחנו בתוכנו, פועל עלינו כל הזמן, לוחץ עלינו ומעורר בנו הרגשת ייסורים.

    יוצא לנו כך, החוק הכללי הזה של המציאות שנמצא מחוצה לנו ונקרא "אור אין סוף הסובב", לוחץ עלינו. להשתמש בחמשת הפתחים האלו זאת לא בעיה, המגמה היא אחרת – שאנחנו נשתווה אליו. כל תא, כל צורה שמתקיימת בעולם הזה, יש לה קיום בתנאי שהיא נמצאת באיזון עם הסביבה שלה. מדובר בכל הרמות, בחברה, במשפחה, בתכונות של החומר, בחום וקור, במה שלא תרצו, כך אנחנו נמצאים.

    חוכמת הקבלה אומרת כך: אם אנחנו רוצים להגיע לקיום המושלם, אנחנו צריכים בסך הכול את החוק הזה, את התכונה הזאת שקיימת מבחוץ, "אור אין סוף", להעתיק על עצמנו, לתוכנו, כך שזה יהיה בעצם החוק שלנו – החוק החיצוני והחוק הפנימי יהיו אותו חוק. אז לא נהיה מוגבלים לחיים הביולוגים שלנו, בתוך הגוף הזה עם חמשת החושים שלו; הם נמצאים – אנחנו חיים, אם לא – אנחנו לא יודעים, כאילו מתים ויוצאים לאיזה שהוא קיום אחר. אלא שאנחנו עכשיו, בחיים שלנו, יכולים לצאת מחוצה לתפיסה שלנו ולתפוס את המציאות כמו שהיא מבחוץ. במידה שאנחנו מתפתחים, זאת אומרת עד כמה שבפנים גדל הרצון לקבל, מבחינת שורש, ל-א', ב', ג', ד', בהתאם לזה אנחנו נמצאים בניגוד לחוק הזה הכללי. אם אנחנו נמצאים בעביות שורש, א' או ב', אנחנו עדיין לא נמצאים בסתירה כל כך גדולה אליו. אבל אם אנחנו נמצאים בעביות ג' או ד', כמו בזמננו, אנחנו מתחילים להרגיש על עצמנו יותר ויותר ייסורים והעולם מתחיל ממש להרגיש שהוא נמצא בסבל, להרגיש עד כמה הוא נמצא בחוסר התמצאות, בחוסר כיוון, בכל הרמות; בכלכלה, בחינוך, במה שלא יהיה. אין משפחה כבר, אנשים רוצים לברוח לסמים וכן הלאה וכן הלאה. למה? כי אנחנו נמצאים כאן בדרגת התפתחות של עביות ד', דרגת התפתחות גבוהה מאוד, ונמצאים בסתירה גדולה מאוד לאור המקיף, לאור הסובב.

    יוצא שההתפתחות עצמה מביאה אותנו למצב בו אנחנו צריכים להתחיל לשנות לא את עצמנו כלפי המציאות, זאת אומרת כלפי קליטת המציאות בתוכנו, אלא את עצמנו כלפי המציאות בחוץ. עכשיו הייתי בפגישה עם מדענים, היו שם מדענים בדרגת פרס נובל איתם הייתי משוחח ויחד היינו נותנים ראיונות לעיתונות. אז מה שהם מציירים הם אותם גרפים כמו שלנו, ומה שהם אומרים הוא שבערך משנת 1995 אנחנו מגיעים כבר למצב שאין לנו יותר במה לפתח את המדע, כי כביכול זה לא יכול יותר לעזור לנו להיות בהומיאוסטאזיס, באיזון עם הסביבה הכללית שלנו.

    ואז, כמו שכותב הזוהר וכמו שכותבים בכלל מקובלים בכל הספרים, אז באה באמת הנחיצות לחוכמת הקבלה, ההבנה שהיא עכשיו צריכה להיות כמדע הכללי, הראשי, של כל האנושות. כי האנושות מתוך כך שניסתה את כל הדרכים, הגיעה להבנה שהיא שחייבת לדעת את החוק הכללי. והחוק הכללי, החוק שאיינשטיין ציפה לגלות אותו, השדה הכללי שאנחנו נמצאים בו, כשכל החומר נמצא כמו על רשת הכוחות האלו, ככה גושים על רשת הכוחות האלו, הוא סך הכול חוק שנקרא "בורא", או חוק של הטבה לנבראים. החוק הזה לוחץ עלינו כדי לקדם אותנו להיות בהתאמה אליו.

    וכשמגישים למדענים את העובדה הזאת – שצריכים ללכת לפי המספר ארבע, שאדם צריך להשתנות, כי אין מציאות, המציאות נתפסת בנו לפי תכונות האדם ואם אנחנו נשנה את התכונות לפי החוק הזה, האחד, הכללי, אז אנחנו נגלה משהו לגמרי, לגמרי אחר. המדענים מבינים את זה, ואנחנו נמצאים עכשיו במצב מאוד מתקדם איתם, מתחילים לכתוב ספרים משותפים ונעשית כבר חקירה משותפת, אינטגראלית, של המציאות. עד כדי כך שפותחים עכשיו קבוצה בין לאומית למדע אינטגראלי, זאת אומרת בין כל המדעים וחוכמת הקבלה. אני מקווה שאנחנו נזכה לראות ממש בחודשים הקרובים, תוך שנה שנתיים בואו נגיד, התפתחות מאוד, מאוד רצינית, בצורה כזאת שיכירו בחוכמת הקבלה שבעצם היא שנותנת לאדם את התשובה איך בנויה המציאות. שהמציאות היא תמונה, היא העתקה מהתכונות שלנו, אנחנו בונים אותה ומה שנראה לי עכשיו שקיים מסביבי, הוא בגלל שבחושים שלי זה מצטייר כך ואם אני משנה את החושים שלי בהתאם לחוק הכללי, לתכונות שנמצאות מחוצה לי, אז אני רואה כבר מציאות אחרת ואני מקבל יכולת אחרת לגמרי לחיות, להתמודד, להתקיים. זה לא שסתם עוברים דרך קירות או כל מיני קשקושים כאלו, אלא חיים לגמרי בהרגשה שמעבר לזמן, מקום, תנועה, חיים, מוות וכן הלאה.

    אולי לבן אדם שעכשיו שומע על זה פעם ראשונה זה נראה כמו מן דברים לא מציאותיים, חלומות. אבל זו תפיסה לגמרי, לגמרי מדעית, ממשית, מעשית.

    בעל הסולם אומר בסוף המאמר שלו "חוכמת הקבלה והפילוסופיה" ש- "ועל כן, לא היתה עוד תשועה לישראל כבעת שהתגלתה הפסיכולוגיה המטריאליסטית והכתה על קדקודה של התיאולוגיה הפילוסופית מכה ניצחת. ומעתה כל מבקש ה'," זאת אומרת כל מי שרוצה להכיר את המציאות הזאת החיצונית "מוכרח להחזיר את הקבלה על כסא מלכותה – ולהחזיר את העטרה ליושנה." זאת אומרת להעמיד את חוכמת הקבלה מעל כל החוכמות, בצורה אינטגראלית, שהן יכנסו בה. אבל מתוך ידיעה שכל החוכמות עוסקות רק בתוך הפנימיות שלנו, רק מפתחות לנו קצת יותר את הראיה, השמיעה, את החושים שלנו, וחוכמת הקבלה פותחת לפנינו את המציאות מחוצה לנו, אז אנחנו מכירים את החוקים שפועלים עלינו.

    במידה שאנחנו מתחילים להשתוות עם החוק הכללי הזה, עם הכוח הכללי הזה – אם אני בפנים לוקח איזה אזור שבי ומתחיל משם להזדהות עם מה שמחוצה לי, במידה הזאת, אני מתחיל לנהוג, אני מתחיל כבר לכוון את החוק הכללי הזה – איך הוא יפעל עלי. ואז אני מתחיל לשלוט גם בגורל שלי היומיומי וגם במציאות בכלל, בכל הקיום, בכל היקום. זה בעצם מה שלא תפסו הפילוסופים העתיקים ולכן הם חשבו שעל ידי הפילוסופיה, על ידי חקירות מבפנים, על ידי המוח הפנימי של האדם ולא מוח חיצון, הם יוכלו להגיע לשליטה במציאות.

    אני רוצה עוד להוסיף כאן שמה שקרה משך ההיסטוריה הוא שבמקום הפילוסופיה, שנגמרה לפני כמה מאות שנה סך הכול, התחילה להתפתח פסיכולוגיה מטריאליסטית, זאת אומרת מדע על התכונות שלנו, על החושים שלנו, איך אנחנו תופסים את העולם מתוך החושים שלנו. לכן הגענו היום למצב שאנחנו רואים שאנחנו מוגבלים, שבסך הכול אנחנו תופסים את הכול בתוכנו ובשביל לצאת מכאן, מעצמנו, אנחנו צריכים את חוכמת הקבלה.

  2. רב יקר שלנו, יש לי שאלה שמציקה לי מאוד. אני זוכרת שפעם אמרת שבין הגלגולים הנשמה סובלת כי יש לה חושך עד הגלגול הבא, ובפעם אחרת אמרת שבין הגלגולים לא מרגישים כלום. זה לא שהנעיין עצמו מציק לי אלא למה התשובה השתנתה. רב יקר, בעולם של כל כך הרבה בלבולים ושקרים שמאכילים אותנו כל הזמן כבר נהיה קשה להאמין בקלות וכל פעם שיש לי ספק כלשהו אני נתקפת בפחד כי אם הקבלה זה לא האמת המוחלטת שאני כל כך נואשת לה, אז בעצם אין לי תכלית, אין לי במה להאחז. ולכן כל ספק שעולה בי מעורר בי תחושות מאוד קשות וחרדות. אני כל כך תלויה בכם ופוחדת להתאכזב! רב יקר, לאורך השנים חינכו את העם שלמצוות החיצוניות יש ערך קריטי רוחני, שמי המקווה ממש מטהרים, למשל, או האוכל שאוכלים יקבע את גורלנו בעולם הבא וקובע את טהרתנו. יוצא שהמקובלים ממש "עבדו" על העם כדי להעסיק אותם עד שיהיו מוכנים לדבר האמיתי- לקבלה. וזה נשמע ממש רע, פשוט שיקרו לנו כל הזמן… איך נדע שעכשיו זו האמת? אני כל כך רוצה שזו תהיה האמת כי כך זה מרגיש לי נכון מבפנים אך למרות זאת לא מובן לי כל השקרים שכתובים בהמון ספרי רבנים למינהם על המצוות החיצוניות (המנהגים). בבקשה ענה לי, כבר הרבה זמן אני רציתי לשאל זאת ולא ידעתי איך. בהערכה עצומה ועיניים תלויות בציפייה לתגובה, תלמידה באינטרנט

  3. שלום כבוד הרב, מה ההבדל בין המשברים והנפילות וההתגברות עליהם שיש לאדם לפני שהוא מתחיל ללמוד קבלה, לבין אלו שאחרי שהתחיל ללמוד קבלה? הרי גם לפני שלומדים קבלה, כשיש משבר נתמכים בחברה (לא של המקובלים) ואומרים "אין עוד מלבדו" ו-"ה' קורה לך אליו" וכדומה… אז מתגברים ע"י אמונה (עד כמה שניתן להבין מהי אמונה בחיים הגשמיים), וע"י חברה. לפיכך, מה ההבדל בין רשימות שמתגלות לפני הלימוד קבלה לבין אלו שאחרי שנכנסים לעיסוק בקבלה? למה אחרי שמתחילים ללמוד קבלה, אלו רצונות שמתקנים? גם לפני כן יש תיקונים, ואדם מבין שהוא צריך להיות אחראי למעשיו ולהשתנות בעצמו אם הוא רוצה שיהיה לו יותר טוב… וכו'… זאת אותה פסיכולוגיה בדיוק, גם לפני שלומדים קבלה. מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי. בכבוד והערכה, ישר כוחכם..

  4. נ.ב. שאלה נוספת, למיטב הבנתי, האישה ניקראת רצון. וכמדומני, פעם שמעתי אותך אומר שגם רצון אין באמת, מה שיש באמת זה רק הכוונה. לפיכך, מהי בדיוק האישה?

  5. תרי"ג הרצונות ניתנים לנו מצד הטבע = גימטריה אלהים.
    כשמתעוררת הנקודה שבלב ומתחילים בתהליך של לימוד, מתחילים להבין מספר דברים.יש כלי, כלומר רצון מצד הטבע, ויש אור,
    האור, מטבעו רוצה להיטיב, לתת, להשפיע.
    שימי לב, עד כאן גם האור וגם הכלי(רצון) הם לא שלנו.
    ועתה מגיע הגורם המעניין ביותר שנקרא מסך, וזאת העבודה שלנו רק איתו אנו עובדים, כי כל השאר ניתן לנו ולא בידינו.
    כשמגיע רצון(והוא בא בצורה טיבעית,) מה אנו עושים איתו,
    דואגים רק לעצמינו ? כלומר ממלאים את עצמינו ואחרי דקה מרגישים ריקנות ? או שעובדים עם המסך, מכסים את הרצון שלנו
    כאילו לא קיים, ועובדים עם מערכת שנקראת כוונה,
    וחושבים איך אנו יכולים להפעיל את אותו רצון, רק שהפעם עם כוונה, מחשבה, להיטיב לזולתי.
    אם תרצי הרצונות שלנו עולים כמו פולסים, דחפים(כמו של בעלי חיים) השאלה הגדולה היא מה אני עושה איתם ?
    האם התמונה ברורה ?
    שם המשחק הוא לכסות את הרצון בשמיכה. מסך, שמיכה, ש' מחליפה ס' ושניהם מכסים.

  6. לאתי היקרה, תודה רבה על התגובה שלך (: אני מעריכה את זה מאוד. וגם עזרת לי להבין דברים. תבורכי. באשר לשאלתי, היא עדיין עומדת בעינה, כי כוונתי בה הייתה אחרת . בכל אופן, אני מעריכה מאוד את התשובה שלך. בהערכה רבה,ישר כוחך.

  7. מתוך הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות

    הנה מבואר כי תורתינו הק' כלולה ונמצאת בכל ד' עולמות אבי"ע ובהיותה בעולם האצילות אז נקראה קבלה כי שם היא מופשטת מכל הלבושים הנקרא פשט מלשון פשטתי אם כתנתי שהוא בחי' המלבושים החיצוני שהוא ע"ג עור אדם המתפשט מעליו לפעמים וזהו עיקר מלת פשט:

  8. תיקון,
    פשטתי את כותנתי

  9. לעופרה היקרה,
    האם את יכולה לראות קשר בין שאלתך "מהי בדיוק אישה" ?
    לבין הכותרת בבלוג "עזר כנגדו" ?
    או שלא לכך כוונת ?
    האם את יכולה לחדד את הכוונה ?

  10. לעופרה,

    "אמר רבי חמא בר חנינא, אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה, כך אין תלמיד חכם מתחדד אלא בחברו."

  11. כמאמר הנביא ישעיהו יא' ט',"לא-ירעו ולא ישחיתו בכל-הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

    וראי הרחבה במאמר הבא,
    מהות חכמת הקבלה
    http://www.kabbalah.info/hebkab/mhtkab.htm

  12. לאתי היקרה, את מקסימה (:

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest