קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
העבודה הפנימית מתגלה לנו בחלקים השייכים לביצוע. אין לנו צורך לראות את כל סכום העבודה שנעשתה על ידנו, כדי שזה לא יפריע לנו.
האדם נבלע באופן קבוע על ידי הרצונות המתגלים בו ברגע נתון ושוכח את כל מה שעשה קודם, ובכל פעם מרגיש את עצמו ריקני. ככל שהוא עובד יותר, כך ניסתר ממנו יותר ויותר, מה שהוא כבר עשה. למרות שהוא עשה הרבה תיקונים ושום דבר אינו נאבד, נותנים לו להרגיש כאילו הוא לא עשה דבר, כדי שתמיד תהיה לו האפשרות לעשות עוד משהו, כדי שיתגלה רצון חדש כמו בפעם הראשונה.
כך זה נמשך עד שהוא יעשה את היקף העבודה המסוים שלו, אז, בפעולה מסיימת אחת "רב פעלים מקבצי אל", יתגלה לו כל התיקון שנאגר על ידו בזמן הזה. ובדרך אנחנו חייבים לשכוח את כל המצבים שעברנו, כדי לקבל רצון לפעולה הבאה. אחרת היינו נעצרים ולא יכולים להמשיך להתקדם.
עד שהאדם לא יסיים את כל התיקונים, כל העבודה הקודמת נסתרת ממנו, כאילו שהוא לא עשה דבר. אבל הכול מתגלה בפעם אחת בגמר התיקון! הכול חוזר לקדמותו, אך מאחר וכל פעם מגיע רצון חדש, נדמה לנו כאילו זה מצב חדש לגמרי. כל יום כאילו מתחיל הכול מחדש, מגלים גם בעולם הגשמי תיאבון חדש, טעמים חדשים, ובאופן זהה הדבר גם ברוחניות.
לכן, אפילו אם נדמה לנו שלא עשינו דבר ברוחניות ולא השׂגנו דבר, אחר כך יתגלה לנו שאין זה כך. ועד לסוף גמר התיקון אסור לבקש ולדרוש שום חשבון עם העבר. להיפך, צריך להודות שהעבר ניסתר מאיתנו, ולא מסנוור אותנו ולא מפריע לנו, ובכך מאפשר כל פעם להתחיל את כל העבודה מחדש.
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 06.07.2010
רשומות קודמות בנושא:
אין העדר ברוחניות
בכל יום יהיו בעינך כחדשים
אם תביט לאחור – תיהפך לנציב מלח
