קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: הגישה הפרוגרסיבית של לתהות על הזהות של עצמי, הופכת להיות נפוצה מאוד גם בישראל בקרב ילדים צעירים. מה הדחף הזה פתאום להילחם בזהות שנולדתי איתה?
תשובתי: האדם לא רוצה להסכים עם מה שטבע מכתיב לו. הוא לא מסכים עם מה ועם מי שהוא, ומרגיש בתוכו פיצול אישי כזה שקורע אותו לגזרים. זה לא שייך לטבע הפיזי שלו, אלא לכך שהוא רוצה לשנות את עצמו. "אני רוצה בסופו של דבר לדעת מי ומה אני, למה אני מיועד, מה מחכה לי, מאיפה באתי ולאן אני הולך". וזה עדיין לא ידוע לאדם.
הערה: כשמסתכלים על המציאות נראה שממש מנסים להרוס את החברה, מנתקים את האדם מהמשפחה, מהמדינה, מהזהות, מהכול.
תגובתי: זה מצוין. ככל שיהיו יותר שברים, כך יהיה טוב יותר. יהיה קל יותר לאדם להבין שאין כאן כלום, שבנינו חברה חולה ועלינו לשנות הכול. לקחת את כל הקוביות שבנינו מהם כביכול בית, או איזו פירמידה ולבנות מחדש, בגישה חדשה.
שאלה: מהי הגישה החדשה ומה הבסיס שלה?
תשובתי: היסוד של הגישה החדשה, זה שבתשתית של החברה צריכה להיות קירבה ושותפות יפה ונכונה בין בני אדם. ללא אלו, נהיה כל הזמן במאבק זה כנגד זה עד שנהרוס את עצמנו, את כדור הארץ ואת כל החיים.
שאלה: האם ההתקרבות היא על בסיס שאני מי שאני, או שנמשיך לחקור מיהו ה"אני"?
תשובתי: נצטרך להסביר זאת על ידי חינוך ממושך. נצטרך לדחוף את כל מיליארדי האנשים לחשוב שכולנו שייכים למין אחד. לא חשוב אם אני גבר או אישה, לבן, צהוב או שחור. אין הבדל, יש רק דבר אחד, אנחנו "אדם". כולנו חייבים להתייחס אחד לשני כמו אחים, ובאמת להיות מקושרים ומחוברים יותר. רק בצורה כזאת נוכל להינצל ולהגיע למעלה מהכוכבים.
