דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לשמור על מה שהשגנו

לשמור על מה שהשגנו

החל מהרגע הזה אנחנו צריכים לחזק את מה שהשגנו ולגדל את אותו החיבור שנולד בינינו בכנס. הנקודה הזאת צריכה לגדול פעמים רבות, ועל אף שבהתחלה הדרך נראית כל כך קשה, בלתי נגמרת, למעשה זה לא כך. הרי כל יתר השלבים הרוחניים הם קצרים הרבה יותר מהשלב הראשוני, שלב ההכנה.

כשאנחנו עולים ממלכות דאצילות ונדבקים בזעיר אנפין, העוצמה הרוחנית מתחזקת פי 60, וכאשר זעיר אנפין עולה לישסו"ת, היא מתחזקת פי 600. כל מדרגה חדשה מורכבת מעשר ספירות ומגדילה יותר את העוצמה שלנו: ששת אלפים, שש מאות אלף.

וחוץ מזה, אין לשכוח שכל העולם זקוק לעלייה רוחנית. אנחנו חייבים להעביר לו את שיטת התיקון, שיטת החיבור הכללי. אנחנו צריכים לתקן בעולם הזה את המשבר שילך ויגדל ויגיע לכולם ללא יוצא מן הכלל, עד לכפר האחרון, עד לפינה האחרונה. הוא יתגלה בכל משפחה ובכל אחד בצורה אישית. זהו מולטי-משבר שפוקד את כל תחומי העיסוק של האדם.

ולכן כולנו נצטרך לעבוד כמחנכים, כמפיצי השיטה. עד שכל העולם לא ייכנס לקשר ההדדי הכללי, עד שכולם לא יהיו כמו שאנחנו עכשיו, המשבר לא ייפסק. נראה לנו שזה בלתי אפשרי, אבל למעשה, לעולם יהיה קל הרבה יותר מאיתנו. במאסה הגדולה, הרצונות והמחשבות יכולות להתפשט בקלות על ידי חוטי הקשר הפנימי. הרי הנשמה הכללית לא נעלמה לשום מקום. אנחנו נפרדים זה מזה רק בהרגשה. האנשים יבינו אותנו מאוד מהר, יתקרבו אלינו ויתחברו אלינו.

מה שחשוב עכשיו זה לחזק את תחושת החיבור שנוצרה בכנס. זאת כבר ממש הכניסה לרוחניות. נמצאים בינינו אנשים חדשים, שפשוט היה להם נעים להיות ביחד; יש אנשים שמרגישים יותר מזה; יש אנשים שבהם ההרגשה הזאת מתגלה כבר כגילוי רוחני, כהשגה הראשונה, ולא סתם כחיבור; ויש גם כאלה שכבר התקדמו מעט יותר מזה. אנחנו מהווים ספקטרום שלם, ואני מאוד שמח מהפערים האלה בכלי הכללי – זה אומר שהוא חי ומתפתח.

עכשיו צריך רק להתחזק, ואתם תראו שזה יהיה יחסית פשוט. צריך לשמור לפחות במקצת על החיבור שלנו, למרות ההפרעות. אנחנו חוזרים הביתה, והדבר הכי חשוב הוא לשמור, לשמור על מה שהשגנו.

אני נאחז בחברים למרות המרחק, ומסתכל על העולם מהצד. אני יושב במטוס או ברכבת, וכל העולם עבורי הוא שם, מעבר לחלון. כל מה שמבחוץ חולף על פניי, ומה שחשוב לי זה מה שקורה בפנים. המדורה הפנימית הזאת חשובה יותר מכל השאר, יותר מהחיים עצמם. אני מסדר את הכול במקום, מחלק את הכול לפי סולם החשיבויות, כשהדבר החשוב ביותר הוא: להישאר למעלה, להיאחז בשפיץ של הפירמידה, בהרגשה שהשגתי. איתה לא אכפת לי אפילו למות, מפני שבה נמצאת הנצחיות.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "ששים רבוא נשמות", 09.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להיוולד כדי לא לחזור שוב
עצות לטיפול ברך הנולד
אין דבר כזה שיעור אחרון!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Y9CJT

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest