לשם מה נחוצים הייסורים?

בעל הסולם, מאמר "הערבות": "אולם מתוך ירידתו של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל שהוא ענין האהבה עצמית השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהסביר להם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת הזולת, מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדים להם השעבוד להמלכות הפראית של מצרים ארבע מאות שנה ביסורים גדולים ונוראים, ונודע דברי חז"ל שאמרו "מה מלח ממתק את הבשר כן יסורין ממרקין עונותיו של אדם"."

שאלה: עם ישראל סבל רבות לאורך ההיסטוריה, ואני לא מבין כיצד זה עזר לו? הרי התיקון מתממש על ידי המאור, אז מה נותנים הייסורים?

תשובתי: נכון, אנחנו עומדים בדיוק לפני מצב כזה, וכפי שנאמר, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". אין מה לעשות, כל אחד רואה דרך המשקפיים שלו. אתה מתאר לך את גלות מצרים כתקופה של ייסורים גופניים, ובעיניי זה היה גילוי הרע הרוחני. אתה מרגיש בזה לחץ מצד פרעה, ואני מרגיש לחץ מצד היצר הרע שלי. המצרים החיצוניים התעללו בך, ובי התעללו המצרים הפנימיים. בגלל המכות, אתה ברחת ממצרים הגשמית ואני ברחתי ממצרים שבתוכי. ההיבט הרוחני חזק עד כדי כך, שבגלות מצרים אני הרגשתי בעיקר לא צרות חיצוניות, אלא צרות פנימיות. דווקא הן עוררו אותי לצאת ממצרים ולהגיע ל"עולם האצילות". ולך היה מספיק להיפטר מהמכות של פרעה, מהשעבוד החיצוני.

אותו ההבדל אופייני גם בעולם המודרני. אני רואה בצרות ובמכות של היום קריאה, כרוז, להתקדם למטרה. ואתה רואה בהן קללה ולא אמצעי להתקדמות. אתה רוצה לברוח מהמכות ואני, להיפך, אומר שלא צריך לברוח מהמכות, אלא לתקן אותן, כדי שבמקום הבעיות נרגיש נוח, טוב, שנרגיש הצלה, את העולם הבא.

נכון להיום, התהליך מתקדם לקראת הגאולה הכללית, יותר ויותר ברור לנו שאין לאן לברוח. לגבי העם היהודי, זה אומר שאם הוא לא יתחיל בתיקון, אז גם בישראל וגם באמריקה ובכל מקום בעולם מצפות לו צרות מכל הכיוונים: כלכליות, נפשיות, גופניות, וכולי.

המקום הבטוח ביותר יהיה בארץ ישראל. על אף שהעם יצטרך להילחם ברמה פיזית, אך בעיקר בפנימיות. לכן, עלינו להפיץ כאן את הידע על חכמת הקבלה, אבל בעיקר את שיטת החינוך האינטגרלי. כי דווקא בזה תלוי עד כמה נצליח להעביר את הבעיות של העם היהודי מהמסלול של לחימה רגילה למסלול של לחימה רוחנית.

על העם להבין, שאם הוא נלחם נגד עצמו למען החיבור, אז הוא "מרכך", "ממתיק" את כוחות הרע. הוא לא הורס אותם, כי זה בלתי אפשרי, אלא הופך אותם לכוחות טובים ומועילים. החיבור מאפשר לאגור כוח ואז האויב נסוג. כבר אין צורך להילחם נגדם, הם אינם יוצאים למלחמה אלא להיפך, הם מגיעים כדי ללמוד להתחבר.

כי הפירוד ישפיע עליהם בצורה יותר גרועה מאשר עלינו. בישראל זה מביא למאבקים פוליטיים ומסביבנו כל יום נהרגים עשרות ומאות בני אדם, והתוהו ובוהו הזה רק יגדל.

לכן, אם אנחנו רוצים שלמות ושלום, אז צריכים להתחיל דווקא מכאן. פשוט אין אפשרות אחרת. לכן, אין טעם לחשוב על הייסורים הגופניים שעברו על עם ישראל במצרים. אם זה כך, אז אתה לא מבין את כל יתר האסונות שעברו על היהודים במשך ההיסטוריה, כולל האינקוויזיציה, הפוגרומים והשואה.

כמובן, שאי אפשר להסביר זאת מהרמה הנוכחית, מפני שאנחנו לא רואים את כל המציאות, את כל המערכת, כדי שנוכל להבין את המתרחש ואת הסיבות לכך.

בקיצור, זהו קלקול רציני ואנחנו נמצאים בשלב חשוב ומכריע ביותר.

באופן כללי, אומות העולם לוחצים על עם ישראל כדי שהוא יביא להם את שיטת התיקון. והלחץ הזה יכול לקבל צורות שונות.

אבל מה שמפתיע הוא, שלפני הפעלת הלחץ על ישראל, אומות העולם יתקוטטו ויילחמו ביניהם. וכבר נכון להיום ניתן לזהות סביב מי מתפתחת ה"עלילה". אפשר לזהות בקושי את ישראל על המפה, ובכל זאת, דווקא היא נמצאת באמת במרכז העניינים, ועם הזמן זה יהיה יותר ויותר ברור.

בסופו של דבר, התהליכים המודרניים מחייבים את עם ישראל להתחבר, לשמש דוגמה לעולם ולמשוך את כולם לחיבור עולמי כללי, לעליית האנושות.

זוהי תכנית פשוטה ביותר. אבל בעולם שלנו היא מתממשת על ידי השקעות של מיליארדי דולרים, דורשת משאבים עצומים, משפיעה ישירות על מיליוני בני אדם והופכת את העולם ל"שוק פרוע"…

מתוך שיעור על פי מאמר "הערבות", 21.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
דרכים שונות למעגל הכללי
ישראל: הזדמנות לעלות או להיעלם
מדוע עם ישראל לא יכול להיות כמו כולם