קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה קורה כאשר האדם מסוגל לבטל את עצמו?
תשובה: אז הוא מרגיש שהוא נמצא כבר במדרגה גבוהה יותר, בקשר עם העליון, עם אותו האחד שכלפיו הוא ביטל את עצמו. זאת שאלה של השתוות הצורה. מדרגה גבוהה יותר, זאת תכונה גבוהה יותר.
עכשיו אני נמצא בתכונה כלשהי של קבלה או השפעה שמציירת לי את תמונת העולם. כאשר אני מבטל את עצמי מול העליון, אני מרגיש את עצמי ואת העולם, כלומר, את החלק הפנימי והחיצוני של התכונות שלי בצורה נעלה יותר. לכן אני מרגיש את עצמי בעולם אחר.
שאלה: יוצא כך, שביטול עצמי הוא פשוט בלתי אפשרי ובלתי נסבל לאדם?
תשובה: אנחנו לא מסוגלים לבטל את עצמינו ולעשות פעולה רוחנית כלשהי בכלל. אבל אנחנו חייבים להשתכנע בחוסר האונים שלנו ואז נהיה מוכנים לתפילה. המטרה שלנו היא, בכל הכוח לנסות, לשלם כל מחיר, לעשות כל מה שביכולתנו ולראות ששום דבר לא עוזר. אז אנחנו נזעק ונושיט ידיים לבורא.
שאלה: אם הכול ידוע מראש, אז מדוע אי אפשר לחסוך זמן ולדלג על שלב הביניים הזה?
תשובה: אבל איך אתה תוכל לפנות לבורא? תפילה, היא הרצון האמיתי שבתשובה אליו מגיע האור המושלם. גם הבקשה חייבת להיות מושלמת, ואז היא תמשוך את האור המושלם. דווקא לזה מוקדשת כל תקופת ההכנה. רק שכדי להגיע לבקשה מושלמת יכול לקחת עשר שנים. ואחר כך יש כבר הכול: אתה קיבלת את האור המחזיר למוטב, ואתה נמצא בתוך התכונה החדשה, המצב הרוחני הראשון.
אחר כך אתה תתקדם למצב השני, השלישי… אבל כל המצבים הבאים הם כבר לא כל כך "גשמיים". זה דומה לתקופות גיאולוגיות בהתפתחות כדור הארץ, שנמשכו שלושה מיליארדי שנים. ואחר כך התפתחות החי נמשכה מיליארד שנה, התפתחות הצומח – חצי מיליארד, וסך הכול 100-200 אלף שנה נמשכו התפתחות הקוף והיווצרות האדם ממנו. והתפתחות האנושות נמשכת סך הכול 50 אלף שנה.
זמן ההתפתחות מתקצר בחזקה גיאומטרית, כמו בסקלה של לוגריתמים. כך גם תקופת ההכנה שלנו לעבודה הרוחנית, שהיא הארוכה ביותר והמייגעת מכולן. ושאר השלבים הם קצרים יותר בהרבה. גם בטכניקה אנחנו עברנו ממכשירים שעובדים על זרם קבוע לזרם משתנה, והיום אנחנו כבר עובדים בתדירויות גבוהות, עם מכשירי לייזר.
שאלה: כיצד האדם יכול להחזיק מעמד בתהליך שלוקח ממנו את כל כוחותיו?
תשובה: ניתן לסמוך רק על עזרת הבורא ועל המזל. מזל, זה אומר להחזיק בקבוצה, במורה, בלימוד, בסדר יום, כאילו אתה נמצא בצבא שבו הכול פועל לפי שעון: קמת, הלכת לשיעור, משיעור לעבודה… כל היום לפי השעון המעורר. זה נקרא "עבודת השם".
הרי רק בגמר התיקון אתה תיפטר מהרצון ליהנות שלך, ובינתיים אתה צריך לעבוד. אם אתה תעלה את חשיבות המטרה לגובה הנדרש אתה כל הזמן תרגיש התרוממות רוח. ואם אתה תקלל את הבורא שנתן לך עבודה כל כך קשה, זה לא ייגמר בטוב. אתה תסבול כל החיים שלך, תאכל את עצמך, את הסביבה שלך ולא תגיע לשום דבר.
אז לפחות צריך להמשיך להיות בקבוצה אפילו בצורה פסיבית. כמו שנאמר: "כל דבר, חוץ מצא". אתה רוצה או לא רוצה, בסופו של דבר, אתה תשתנה, השפעת הסביבה תעשה את שלה, צריך להבין שהמצב שלנו מסודר בצורה האופטימלית ביותר בשביל שאנחנו נשתנה. וחוץ מזה אין מה לעשות בחיים האלה.
צריך רק כל הזמן להידבק לקבוצה. אם אתה נכלל בה, אתה תרגיש שהקבוצה נמצאת במצב האידיאלי, שהיא גבוהה, חזקה, וממנה תמיד אפשר לשאוף כוח ולהידבק בה כמו תינוק באימו.
ידיעות קודמות בנושא:
עלייה בזכות השפלות שלנו
להשתמש בסביבה כבמקור של הכוח העליון
ג' תנאים בתפילה
