לרצות את הבורא

שאלה: בעל הסולם כתב שרק לאחר שהאדם יתייאש מכוחותיו, הוא יגלה את הבורא. האם זה אומר שברגע מסוים עלינו להיכנע, לסרב להמשיך בקְרב?

תשובתי: לא, איננו מוותרים. אנחנו נלחמים, כדי להיכנס אל העולם הרוחני בכוחות עצמנו. ואחר כך מתייאשים, אנחנו מבינים שאיננו יכולים לפרוץ את המחסום בעצמנו. אך רק אז אנחנו באמת מרגישים את הנחיצות בבורא, ואחרי כן מושכים את הכוח שלו ופורצים מהמאסר.

לא ניתן לרצות בבורא עד שלא התייאשנו קודם מהכוחות שלנו. עכשיו אנחנו רוצים בעצמנו, בכוחותינו, להתאחד, להשתנות, ליצור יחסים טובים… אנחנו מנסים לפעול בעצמנו, כאילו שהבורא אינו קיים. אמנם כשבאמת נרצה להתקרב זה לזה, אנחנו נבין את מה שהרגשנו במקצת בכנס: איננו מסוגלים לכך. מחיצה מפרידה כל אחד מהשאר, ואין בכוחנו לפרוץ דרכה. כל אחד יושב בתא שלו, כמו דבורים בכוורת, מבודד מהאחרים. כשאני ארצה לפרוץ מהתא הזה, כשאשקיע את כל המאמצים ואבין שאני חסר כוח, אז אני אתפוס ואבין שקיים בורא שיכול לתת לי כוחות ולהציל אותי.

קודם שמעתי וקראתי עליו, אך הוא היה מחוץ לשׂדה של הרצונות והמחשבות שלי. הוא עדיין לא היה השותף שלי. ואילו עכשיו לראשונה הרגשתי שאני חסר יכולת כלשהי בלעדיו. כך הבורא מעורר בי את פרעה. כשהתנסיתי בכמה פעולות דומות, אני מבין שבלעדיו אני לא אוכל לצאת לחופשי. וברגע שאני ארגיש זאת, אז אני אזעק אליו, והוא מייד יפתח את כל הבריחים. כל הבעיה שלי, זה לרצות את הבורא, כדי שהוא יתגלה בתוכי וישנה את הטבע שלי, עליי לרצות שכוח ההשפעה שלו יתלבש בתוכי.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 12.11.2010

2 comments

  1. השינוי הגיע אחרי הכנס.אחרי כלכך הרבה שנות לימוד, המון התעסקות במחשבות כלפי המטרה,שינויים ותהפוכות פנימיות,ואכזבה כל כך גדולה שמנפצת אותך מבפנים,אתה נשאר חסר כוחות,אין בידך לעשות משהו,רק להיתכלל עם כולם,ללמוד עם כולם,ולדרוש מהבורא את החיבור הזה,את תכונת ההשפעה הזו,את היציאה מעצמי,וההרגשה עכשיו היא שונה,כאילו שמשהו באמת התנפץ בתוכך!(בתקווה שזו ההרגשה של פרעה).

  2. אז אם כך ניתן להבין את המשפט הידוע הזכור לי מילדותי –
    "שוברים את הכלים ולא משחקים"
    האם משפט זה מתאר את היאוש הסופי אליו נגיע?
    האם התפתחות האגו היא זו שגרמה לשבירת הכלים?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest