קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תהלים, פרק קל"ט:
"למנצח לדוד מזמור, יהוה חקרתני ותדע.
אתה ידעת שבתי וקומי, בנתה לרעי מרחוק.
ארחי ורבעי זרית, וכל דרכי הסכנתה.
כי אין מלה בלשוני, הן יהוה ידעת כלה.
אחור וקדם צרתני, ותשת עלי כפכה…"
מזמור זה הוא ביטוי של הסכמת האדם בכל שנייה, בכל מצב, ללכת בעקבות העיקרון של "אין עוד מלבדו". כלומר, להכיר בזה שרק הוא מסובב את הכול, ובאדם עצמו אין כלום חוץ מנקודה אחת של נתק מהבורא. וכל היתר בא מהכוח העליון, מהבורא.
אבל האדם רואה את המציאות דרך הנתק הזה, דרך נקודת השבירה הזאת. וכל העבודה שלו היא בזה, שכל פעם שרואה את העולם דרך נקודת השבירה הזאת, להשתדל בכל הכוחות לזהות, בכל רגע ורגע, שאין עוד מלבדו. אף על פי שזה לא נראה לו כך, אבל הוא כל הזמן משתדל להחזיר את "מלכות" ו"זעיר אנפין" לחיבור, כלומר לגלות את הבורא כסובב של כל הסיבות.
כך לאט לאט נקודת השבירה מיתקנת יותר ויותר, פעם אחר פעם, עד שמגיעה למצב שהיא מתרפאת לגמרי, כלומר מפסיקה להתקיים והאדם מגיע לדבקות מלאה עם הבורא.
המזמור הזה מספר לנו על הדרך של העבודה שלנו, שהיא בכל רגע ורגע להשתדל דרך הלבושים להגיע לסיבות האמיתיות. זאת אומרת, לגלות בכל מה שקורה איתנו, בנו ומסביבנו, שזה הכול בא מהבורא, שבכל רגע הוא מייצב בנו את המצב שנקרא "העולם שלנו", החיים שלנו.
ידיעות קודמות בנושא:
תחת מחסה של כנפיים
"והבוטח בה' חסד יסובבנו"
מלחמה עם ההסתרה
