דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לראות חסדים גלויים

לראות חסדים גלויים

מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה: "כמו שכתוב בשם אאמו"ר זצ"ל, שענין "ימין" פירושו הימן.

כלומר, שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.

ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו",מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה.

ולאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות, שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה",אז הזמן שהוא צריך לעבור לקו שמאל. כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'.

וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות, אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת, החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב, על זה שהוא נמצא בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו."

אדם צריך לתאר לעצמו שתי נקודות: עד כמה הוא נמצא "בתוך הדעת" ו"למעלה מהדעת". אז הוא ירצה באמת להתעלות "למעלה מהדעת", למשוך את עצמו למדרגה עליונה ולהגיע לתפילה. כך הוא יוכל להתקדם.

אדם צריך לבחון את מצבו הנוכחי ולהתעלות מעליו ב"אמונה למעלה מהדעת", כדי לראות שהבורא המנהיג הוא טוב ומיטיב בכל מה שיש לאדם. הוא בודק את עצמו ממש בכול ומצדיק את הבורא "למעלה מהדעת".

ואז הוא בודק האם גם "בתוך הדעת" יהיה מוכן לקבל את אותה ההחלטה? ורואה שלא כך. כי דעתו מבוססת על מה שעיניו רואות. ואז, מתוך הפער הזה בין מה שהוא רואה "בתוך הדעת" ו"למעלה מהדעת" צומחת התפילה.

אבל זה בתנאי שהאדם נמצא בשמחה. התפילה הנכונה ברוחניות כלולה מאבחנות הפוכות. מצד אחד, עליי לשמוח בגלל שיש לי קשר עם הבורא ויש לי למי לפנות. אני בטוח שהוא יעזור לי, ושהוא טוב ומיטיב והכול מצוין!

אני מעולם לא מבקש מהבורא שישפר את מצבי, אלא אני מבקש שישנה את תפיסת המצב שלי. מפני שעכשיו אני נמצא בים של אהבה מוחלטת, וחוץ מזה לא קיים שום דבר. אבל בגלל חוסר התיקון שלי אני רואה משהו אחר. אנחנו מעולם לא יצאנו מעולם אין סוף, אבל עלינו לקבוע יחס נכון כלפיו.

כל פעם שמתגלים לי פרטים חדשים, עליי לשנות את היחס שלי, כלומר, את הכוונה שלי. לכן, אני פונה בתפילה שהבורא יתקן אותי, יאפשר לי לראות אותו כחסדים גלויים. זהו רגע חשוב ביותר. צריך לבקש לא לתקן את המצב שלי, כאילו אני מבקש מהבורא לתקן את מעשיו, אלא לתקן את עצמי כדי שאני אראה את בריאתו כפי שהיא, כלומר רק בצורה טובה.

מתוך ההכנה לשיעור על פי המאמר "מהו לא תוסיף ולא תגרע בעבודה", 01.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הכול לא כל כך קשה, כפי שזה נדמה! 
לכוון את החשבון אל הבורא
הקו השלישי מגיע מלמעלה, ומעלה למעלה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Nor7T

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest