קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
השבירה הייתה פשוט הכרחית, כי בלעדיה היינו פשוט נשארים תלויים באותו המצב, בין אגואיזם לקדושה, לא לפה ולא לשם. ומי שקשור לאותו המצב אין לו אפשרות לשנות כלום. כדי ללכת חייבים להחליף רגליים, כדי שרגל אחת תהיה רחוקה מהשנייה, צריך להיות הבדל בין שני המצבים. ואז אנחנו עוברים מאותו המצב שחשבנו עליו כעל לא רצוי, כרע, למצב טוב יותר.
כלומר, אני כל הזמן מתקדם ממצב רע למצב טוב. זה כמו בהליכה: אותה הרגל שהייתה מקדימה נשארת עכשיו מאחור, ועם הרגל השנייה אני צועד עוד יותר קדימה. ואחר כך אני עושה עוד צעד ועוד צעד, ברגל אחת וברגל השנייה לסירוגין, כשאני בכל פעם משאיר מאחור את מה שהיה קודם מלפנים.
אני לא מעמיד את הרגל השנייה ליד הרגל הראשונה ומשלים את אותו המצב, אלא אני כל הזמן צועד איתה יותר ויותר קדימה. באותה הצורה זה בנוי גם בעולם הרוחני. את אותו המינוס שהיה אצלי אני הופך לפלוס ולכן הירידה תמיד עוזרת ומסייעת לעלייה.
תמיד ישנם שלושה מצבים: אמצעי, קודם ועתידי.
מתוך שיעור על המאמר, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 01.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
סימפוניית ההפכים
האומנות המדהימה של מערכת התיקון
פטנט אלוהי
